האם מותר לקנות בגד חדש בשלושת השבועות ולהתחיל על מנת להתחיל את השימוש בו אחרי תשעה באב? • זכית בהגרלת 'מחיר למשתכן' ואם לא תחתום על חוזה תוך שבוע תפסיד את זכאותך, האם מותר לך לחתום על חוזה הרכישה? • האם מותר לצאת לבילוי במסעדה בשלושת השבועות? • האם מותר ליהודי אשכנזי להשתתף בשמחת חתונה של חברו הספרדי בשלושת השבועות?
רקע רעיוני
השבוע נכנסו לתוך תקופה של שלושת השבועות הנקראים 'בין המצרים' (על שם הכתוב בירמיהו "כל רודפיה הישיגוה בין המצרים"). נפתח הפעם בסיפור מעניין שקשור מצד אחד לקייץ ולנופש ומצד שני לעניין של שלושת בין המצרים וחורבן בית המקדש.
פעם נסע הרבי לבקר במחנה הקיץ 'גן ישראל' שיועד לנצל את ימי חופשת הקיץ כדי להעניק חינוך יהודי בלתי-פורמאלי לילדי ניו יורק. הרבי העריך מאוד את המפעל הזה, והביע את הערכתו הרבה בביקור הזה – המיוחד והנדיר מאוד, כי בדרך כלל נהג הרבי שלא לצאת מהעיר ניו יורק.
כשהגיע הרבי למקום, יצא לסיור במתחם הרחב, כשהוא עובר ממקום למקום בהליכה מהירה, ואחריו בזריזות אנשי הצוות. הרבי עבר מביתן לביתן והעיר את הערותיו.
כהכנה לביקורו של הרבי צוחצח המקום ונוקה ביסודיות כמובן, כשעל המלאכה הופקדו נערים צעירים – לא חסידים – שעבדו במחנה-הקיץ. הנערים הללו כונו בהומור "המשבקי"ם" – המשמשים בקודש. אלא, שה'בונגלו' – ביתן השינה של המשב"קים בעצמם, לא סודר ולא נוקה. ולהיפך, את כל הבלאגן דחסו אל תוך חדרם ונעלוהו.
הרבי הלך בזריזות והגיע ישירות אל ה'בונגלו' של המשב"קים, כשהוא מבקש להיכנס. אנשי הנהלת המחנה נחרדו, הם לא רצו שהרבי ייחשף לבלגן השורר שם. אך הרבי לא פעל על פי תכתיבים של זרים, וביקש להיכנס. המנהל הוציא את המפתח ופתח את המקום בחשש רב. ולעיניהם נגלה הבלגן הגדול. המנהל, במלוא הבושה, מלמל: "זה 'זכר לחורבן'"...
והרבי, הגיב מיד בחיוך רחב: "למה 'זכר לחורבן', אם אפשר לעשות 'זכר למקדש'...".
•••
דיני ומנהגי בין המצרים לתוכם נכנסנו השבוע נחלקים לשנים: זכר לחורבן – על ידי הימנעות מפעולות מסוימות; וזכר למקדש – על ידי הוספה בעשייה חיובית בעניינים הקשורים בבית המקדש.
נתחיל מדיני ומנהגי ה'לא תעשה'.
הימים הללו, שבין י"ז בתמוז - שבו תהליך החורבן הגיע לשלב הסופי והבלתי נמנע, הן בבית המקדש הראשון והן בבית המקדש השני - לתשעה באב, שאז נחרבו שני בתי המקדשות בפועל, הנם ימים כואבים שבהם אנו אבלים על חורבן המקדש.
בנוסף לכך, כיוון שבית המקדש הוא מקור החיות שלנו, ובימים אלו הוא נחרב מפני חטאינו, לכן ימים אלו אינם בעלי "מזל טוב" עבורנו, עבור עם ישראל. ולכן, לאורך כל ההיסטוריה תקופה זו הייתה מועדת לפורענות בעם ישראל - רחמנא ליצלן - וצרות רבות אירעו דווקא בימים אלו.
מכל אחד משני עניינים אלו יש כמה השלכות הנוגעות למעשה בפועל. העניין הראשון הביא לכך שבתפוצות ישראל התקבלו מנהגים שונים שיש בהם צד של אבלות ומיעוט שמחה, כדי לזכור ולחוש את החורבן; והעניין השני הוא בעצם עצה טובה לכל אחד להימנע מלעשות בימים אלו דברים שצריך עבורם 'מזל' מיוחד או שיש בהם סכנה. ונפרט כמה דוגמאות לכל עניין:
הלכה למעשה
דברים שנהגו להימנע מהם כדי למעט בשמחה
תספורת - עדות אשכנז הלכו בדרכו של האריז"ל שהורה לא להסתפר בימים אלו; אבל הספרדים מקילים.
נוהגים שלא לחדש דברים ולא לברך 'ברכת שהחיינו' בימים אלו, משום שזה גורם אצל האדם תחושה של התחדשות ושמחה. כגון: דירה, כלים, בגדים, רהיטים או פרי חדש. עם זאת ראוי להדגיש שאין שום איסור בכל אחד מאלו, והכל אינו אלא מנהג שמטרתו לעורר אצל האדם את רגש הצער על החורבן והציפייה לגאולה. כיוון שכך, למנהגים אלו יש גבול עליון וגבול תחתון ומחוצה להם אין צורך לנהוג אותם. ואלו הם הגבולות: אין להחמיר בכל דבר שחשוב מאוד לאדם ואם לא יחדש אותו הוא יפסיד או יכנס ללחץ וכדומה; ומצד שני, אין עניין להחמיר בכל דבר שאינו מספיק נחשב אצל האדם כדי לגרום לו להיזכר בחורבן ולבקש את הגאולה.
גבולות אלו משתנים מאוד מאדם לאדם וננסה להביא מספר דוגמאות שעשויים להיות שווים אצל רוב בני האדם:
אם אדם יכול לדחות את מועד מעבר הדירה שלו ולא יפסיד מכך כלום - שידחה את מעבר הדירה לאחרי ג' השבועות; אבל אם יפסיד מכך כסף, כמו דמי שכירות וכדומה - אין צורך לדחות את הכניסה לדירה.
כלים או בגדים שאין להם משמעות מיוחדת, מותר לקנות אותם ואפילו להשתמש בהם מיד; אבל כלים או בגדים שהחידוש שלהם מעורר תחושה של שמחה - עדיף להימנע מלחדשם בשלושת השבועות, ובלבד שהדבר לא כרוך בהפסד.
ברכת שהחיינו - נוהגים שלא לאכול פרי חדש בכל שלושת השבועות. יש הנוהגים כך רק בימות החול, ויש כאלו שגם בשבת לא מחדשים פרות - וכך מנהג חב"ד.
שירים מחולות ומוזיקה - נהגו שלא לעשות מחולות וריקודים ולא לשמוע מוזיקה בימים אלו. ולכן ראוי להימנע מלבקר בקונצרטים והופעות וכדומה, שכל אלו מוסיפים תחושה של שמחה בלב ומשכיחים על צרת החורבן.
חתונה - עדות אשכנז נהגו שלא לערוך חתונות מי"ז בתמוז ועד אחרי י' אב. ואילו עדות הספרדים עורכים חתונות כרגיל, בנימוק חשוב: חתונה זוהי מצווה, ומצווה חשובה מאוד, ועל כן אין לדחות אותה מפני מנהג האבלות. כאשר עורכים מסיבת חתונה, פשוט שמותר ואף מצווה לשמוח מתוך שירה וריקודים וכלי זמר. ואפילו ליהודים אשכנזים מותר ומצווה להשתתף בסעודת מצווה של חתונה שהוזמן אליה, ואדרבה, "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה חורבה מחורבות ירושלים".
מסיבות והתוועדות - נוהגים למצוא עילה מספיק טובה - כמו סיום מסכת או קבלת החלטות טובות - כדי לשבת במסיבה והתוועדות בימים אלו. ואם לא מוצאים סיבה - אפשר פשוט לייצר אותה...
טיולים - כל עוד שהטיול אינו מוכרח לבריאות אלא נעשה לבילוי בעלמא, מוטב להימנע. שחייה בבריכה - לרוב, שחייה בבריכה נעשית לשם רפואה או שמירת הבריאות ולכן אין שום בעיה, אבל שחייה של תענוג דינה כשאר הבילויים.
יש לזכור שדינים אלו נכונים לתקופה שמי"ז בתמוז ועד ראש חודש אב, שאז מנהגי האבלות מתחזקים.
דברים שכדאי להימנע מעשייתם משום מזל
מומלץ שלא לבצע בימים אלו דברים מיוחדים הדורשים מזל טוב באופן מיוחד כיוון שימים אלו אינם מסוגלים כל כך. גם דבר זה אינו בא על חשבון הפסד וכדומה אלא הוא בגדר עצה טובה שיש להכניס אותה בשיקול האישי.
חתימת חוזה - ברור שאם יש הפסד מדחיית החתימה או כשמדובר באדם שזה פרנסתו - אין צורך לדחות. אבל אם אפשר לדחות את חתימת החוזה לזמן אחד - מומלץ, כדי להגביר את המזל הטוב.
כמו כן, כדאי מאוד להימנע מלהיכנס במצב של סכנה, כל עוד שהדבר אינו לצורך. ולכן, מומלץ שלא לערוך טיול שיש בו חשש סכנה, אפילו חשש מועט.
ניתוח או טיפול רפואי מורכב אחר, כל עוד שהדבר אינו דחוף - עדיף לדחותו לאחרי התקופה הזו.
בכלל בימים אלו צריכים זהירות יתירה במחשבה ובדבור ובמעשה, בפרט להיזהר שלא לדבר דיבורים בלתי חיובים וכו'.
זכר למקדש
כמו שאמרנו, לא מספיק לעשות "זכר לחורבן,, וצריך גם לעשות "זכר למקדש" על ידי עשייה חיובית שמעוררת את הערגה והתשוקה לבית המקדש, ואפילו - בד בבד - יש בה סגולה מיוחדת לקרב את בנייתו במהרה בימינו.
בספרי חסידי פולין נאמר על הפסוק "כל רודפיה הישגוה בין המצרים" שדוקא בימים האלה של "בין המצרים", זו ההזדמנות הטובה ביותר להשיג את ה'. דווקא כאשר הגלות במלוא עוצמתה, והחורבן מודגש כל כך זה הזמן לעשות לה' בית בלבבנו.
ובספרים רבים מובא שדווקא השבתות של בין המצרים הם זמן של התעלות מיוחדת, והצמח צדק כתב שהם מעין לעתיד לבוא – והסיבה: כשמשיח יבוא יהפכו הרי הימים הללו להיות ימי שמחה. וכבר כעת, בזמן הגלות, יש להרבות בשמחה גדולה בשבתות מיוחדות אלו, כמובן באופנים הראויים (לדוגמה - למנהג חבד - בלי ברכת שהחיינו).
הרבי עורר על כך שימים אלו – בהם אנו אבלים על החורבן – יש להשתדל ולעסוק בבניינו, וכיון שנאמר שלימוד הלכות בית הבחירה הוא שקול כנגד הבנייה ויתירה מזו, מאחר שזה המקסימום שאנחנו יכולים לעשות בעניין בניין בית המקדש – הרי שעצם לימוד ההלכות היא קיום מצוות "ועשו לי מקדש". ועל כן, ביקש הרבי ועורר, ללמוד את ההלכות הקשורות עם בניין בית הבחירה, ולעסוק בכך בצורה מוגברת בימים הללו.
עוד פירש הרבי את הפסוק "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה" – שבאמצעות "משפט", כלומר לימוד ההלכה, כל הלכה, ובאמצעות "צדקה", זוכים לגאולה. ועל כן יש להרבות בימים הללו בלימוד הלכה ובנתינת צדקה.
בכתבי האריז"ל מוזכר תיקון חצות בימים אלו, ונהגו רבים וטובים לשבת על הארץ בחצי היום ולקונן על החורבן. בחב"ד לא נהגו במנהג יפה זה. אבל בכל מקום נהגו, ללמוד ולהבין את סוגית החורבן, ובוודאי ברמה הרוחנית – חורבן "ירושלים שבלב" – יראת השמים שלנו. לערוך חשבון נפש, ולהוסיף ולבקש ולהתחנן בפני היושב במרומים: "שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ותן חלקנו בתורתך.
וכמובן, יש לזכור ש"שנאת חינם - החריבה את בית מקדשנו". ואם זו סיבת החורבן, כאשר מבטלים את הסיבה, יבוטל המסובב, ועל כן יש לעשות השתדלות יתירה להוסיף ולהרבות מאוד ב"אהבת חינם" - לאהוב כל יהודי ב"חינם" - בלי סיבה - רק בגלל שהוא יהודי.