מסעי – תאריך הסתלקותו של אהרן הכהן
את פרשת מסעי אנו קוראים בתורה בסמיכות לראש חודש מנחם-אב, וההקשר בין פרשת מסעי לראש חודש מנחם-אב בולט מאוד.
בתחילת פרשת מסעי, כאשר התורה מונה את מסעות ומאורעות בני ישראל, היא כותבת (לג, לח): "ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם, בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחודש החמישי באחד לחודש". יום הסתלקותו של אהרן הכהן הינו "בחודש החמישי באחד לחודש".
חודשי התורה נמנים מחודש ניסן, על חודש ניסן אומרת התורה (שמות יב, ב) "החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה", כך ש"החודש החמישי" לפי מנין חודשי התורה הוא חודש אב, ובראש חודש מנחם-אב, "בחמישי לחודש באחד לחודש", הסתלק אהרן הכהן.
יום פטירתו של אהרן הכהן, המפורט בתורה, הוא היחיד המופיע בתורה במפורש. לגבי יום פטירתם של משה רבינו ומרים הנביאה – הדבר אינו מופיע במפורש, ולמדים זאת מתוך השוואה בין פסוקים שונים בתורה, אולם היחיד שמועד פטירתו כתוב בתורה באופן ברור ומפורש, הוא אהרן הכהן.
והמעניין הוא, שאת קריאת פרשת מסעי, בה מסופר על פטירתו של אהרן הכהן "בחודש החמישי באחד לחודש" – אנו קוראים בכל שנה בסמיכות ליום זה, בשבוע של ראש חודש מנחם-אב.
•
כדי להבין מה הקשר בין תוכנו של "בחודש החמישי" לתוכן הסתלקותו של אהרן הכהן בתחילת חודש זה, ובמיוחד מה המסר מכך אלינו – נעיין תחילה בתוכנו הרוחני של המספר חמש, המספר הסידורי של "החודש החמישי".
במהותו של המספר "חמש" יש שני קצוות מנוגדים.
העולם כולו, הן העולם הגשמי הנראה לנגד עינינו והן העולמות הרוחניים, נבראו על ידי הקב"ה. וכיון ששמו הנעלה של הקב"ה הוא שם בן ארבע אותיות, שם "הוי-ה".
מובא בספרי קבלה, שכיון ששמו של הקב"ה הוא בן ארבע אותיות, אזי גם העולמות הרוחניים שנבראו על ידי שם קדוש זה (שמו של הקב"ה נקרא בשם "הוי-ה", מפני שהוא "מהווה" את העולמות), הם במספר ארבע: 'עולם האצילות', 'עולם הבריאה', 'עולם היצירה', ו'עולם העשיה'.
מאותה סיבה גם דרכי ואופני לימוד התורה, שהיא חכמתו של הקב"ה, הינם ארבעה דרכים: 'פשט', 'רמז', 'דרוש' ו'סוד'.
כללות הבריאה מוגדרת במספר ארבע, אולם המספר חמש – יש לו שתי משמעויות הפכיות.
מחד, הוא נמוך יותר מהמספר ארבע, הוא מגיע אחרי הארבע. ככל שמתרחקים מהמקור האלוקי, מגיעים אל מקום ירוד יותר. מאידך, המספר חמש מבטא מספר שהוא בעל ערך גבוה יותר מערך המספר ארבע, במובן שהוא נעלה ממנו.
המספר חמש מסמל מקום ירוד מבחינה רוחנית, נמוך יותר מארבע העולמות, אך מאידך, הוא מסמל דבר נעלה יותר מהם, הוא מסמל דבר הנעלה יותר אף מארבע האותיות '"הוי-ה", הוא מסמל את הנקודה העליונה של האות הראשונה שבשם זה, את ה"קוץ" שעומד על גבי האות "יוד" שהיא האות הראשונה בשמו של הקב"ה. המספר חמש מסמל את "קוצו של היו"ד", שהינו ראשיתה של האות.
•
למרות שאלו שני קצוות מנוגדים, מחד המספר חמש מסמל מקום נמוך מאוד, ומאידך הוא מסמל מקום גבוה מאוד – אך לאמיתו של דבר "הא בהא תליא", הם קשורים זה בזה. העליון ביותר והתחתון ביותר שייכים זה לזה, והם קשורים האחד עם השני.
כדי להגיע אל המקום הנמוך ביותר, ולעסוק שם עם הדברים הנחותים ולזכך אותם ולהעלות אותם משם – הדבר רק בכוחו של מי שהוא נעלה מאוד. מי שאין בו כח נעלה, אינו מסוגל לרדת למקום נמוך ולזכך אותו, הוא עלול להיות מושפע מהמקום הנמוך ולא להביא לתועלת. רק העליון ביותר, ה"חמש" הנעלה, בכוחו לרדת אל התחתון ביותר, ה"חמש" הנחות, לזכך אותו, ולרומם אותו ממצבו.
יתרה מזו: אודות הצורך לזכך ולברר את העולם הגשמי, העולם המגושם, מוסבר בספרי חסידות שהסיבה לכך היא, כי דווקא בדברים הנחותים, יש ניצוץ ושורש אלוקי נעלה מאוד. מובא לכך משל מחומת אבנים גבוהה הניצבת על עמדה, וכאשר מסיבה כל שהיא החומה מתפרקת ונופלת – אזי אבני החומה שעומדים בנדבך העליון ביותר, ייפלו במקום הרחוק ביותר ממקום החומה. ככל שהאבן עמדה במקום גבוה יותר, כך היא תיפול במקום רחוק יותר.
כך גם בנוגע לעולם הזה הגשמי, העובדה שהוא נראה כה ירוד ומגושם, הינו כיון ששורשו הרוחני הינו נעלה מאוד, "בראש החומה". משום כך עלינו למצוא את אותו 'ניצוץ אלוקי' נעלה שישנו בעולם, ולהשיבו למקומו המקורי. להשתמש במוצרי העולם הגשמי לשם מטרות של קדושה ורוחניות.
זהו גם תוכנו של המספר חמש, העובדה שהמספר חמש מסמל דבר נמוך יותר מארבע העולמות, הינו כי מקורו הראשוני הוא ממקום גבוה ביותר, "קוצו של יו"ד".
•
זהו תוכנו של "החודש החמישי", חודש מנחם אב. מחד זהו חודש ירוד מאוד, החודש בו נחרב בית המקדש, ירידה העמוקה ביותר של עם ישראל, אולם מאידך, כעומק הירידה כך פסגת העליה.
אחרי הירידה העמוקה של תשעה באב, אנו עולים אל יום הט"ו בחודש זה, יום חמשה עשר באב, עליו נאמר: "לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב". היום בו "קיימא סיהרא באשלמותא" של חודש אב, הוא נעלה יותר מימים טובים אחרים בלוח השנה, שחלים ביום החמשה עשר לחודש.
תוכן זה של "חודש החמישי" – תואם את מהותו של אהרן הכהן, ואת תוכן יום הסתלקותו.
"כהן", בכלל, מסמל רמה רוחנית גבוהה יותר מאשר כלל עם ישראל, ותפקידו של הכהן הנעלה הינו - לעסוק בבית המקדש, מקום בו שורה שכינתו של הקב"ה בעולם הזה הגשמי. תפקידו של הכהן הוא - להוריד אלוקות וקדושה, אל העולם הגשמי.
בפרט "כהן גדול", שהוא מרומם ובעל קדושה יתרה יותר מאשר שאר הכוהנים, הוא הדמות הקדושה ביותר בעם ישראל, האדם שנכנס אל קודש הקדשים, המקום המקודש ביותר – תפקידו הוא להוריד את שיא פסגת הקדושה, "החמש", החיובי, אל העולם הגשמי, עד אל ה"חמש" הנחות.
יום הסתלקותו של אהרן הכהן, "בחודש החמישי באחד לחודש" – מבטא גם הוא תוכן זה.
במסכת מועד קטן (כח) הגמרא משווה בין יום פטירת צדיקים לתוכנה של מצוות 'פרה אדומה'. כשם שפרה אדומה מכפרת על החטא החמור ביותר, 'חטא העגל', ומטהרת את הטמאים מהטומאה החמורה ביותר, 'טומאת מת' - כך גם פטירת צדיקים מכפרת על עוונות אנשי הדור.
מסביר זאת אדמו"ר הזקן בספר התניא (אגרת הקודש, כח): שביום פטירתו של צדיק, נשמתו מתעלית עד למקורה הרוחני הגבוה, וממקום גבוה זה, היא מביאה לכפרה גם על העוונות החמורים ביותר, עוונות כאלו שקרבנות רגילים אינם מכפרים, ורק פרה אדומה בכוחה לכפר עליהם.
כל הפרטים כולם, נושאים את אותו התוכן, את אותם שני קצוות: (א) הסתלקות של צדיק, (ב) צדיק כמו אהרן הכהן, שהיה כהן גדול, (ג) מועד פטירתו הוא בחודש אב, (ד) שהוא חודש במספר סידורי חמש, "בחודש החמישי" –
הגבוה והמרומם ביותר, יורד אל המקום הנחות ביותר, מתוך מטרה לרומם אותו ממעמדו.
•
המסר אלינו מקריאת פסוק זה בתחילת חודש מנחם-אב: בעמדנו בפתחו של "חודש החמישי", עלול היצר הרע להפיל אותנו לידי עצבות, או חלילה גם לידי יאוש, באומרו: עברו כל כך הרבה שנים מאז חורבן הבית, כל כך הרבה מצוות קיימו מאז, היו כה הרבה צדיקים בדורות הקודמים – והנה אנחנו שוב בפתחו של חודש אב, "ואנחנו לא נושענו"...
באה פרשת מסעי ואומרת לנו: התורה היא נצחית, ואנו קוראים כעת מחדש ש"בחודש החמישי באחד לחודש" זהו יום פטירתו של אהרן הכהן – ובכוח יום זה, ובכוחו של אהרן הכהן, נוכל לגלות את תוכנו הנעלה של חודש אב, ולהביא לכך שבשנה זו "ייהפכו ימים אלו לששון ולשמחה", תיכף ומיד ממש.
(משיחת שבת מברכים מנחם-אב, תשל"ט)