מסעי - גבולות הארץ
בפרשת מסעי הקב"ה משרטט למשה רבינו את גבולות הארץ המובטחת (מסעי לד, ב): "זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה, ארץ כנען לגבולותיה". והתורה מפרטת את גבולות הארץ מנקודה לנקודה, לכל ארבע רוחות השמים.
במשמעות המילה "גבול" ישנם בתורה שתי משמעויות:
(א) גבול, במובן של קו התוחם ומפריד בין שני שטחים, וכפי שרש"י מבאר את הפסוק (שופטים יט, יד) "לא תסיג גבול רעך", שפירוש הפסוק הוא "מחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור", אסור לאדם להסיט את קו ההפרדה, קו הגבול, המבדיל בין חלקת הקרקע שלי לחלקת הקרקע של חברי,
משמעות דומה לפירוש המילה גבול אנו מוצאים בדברי רש"י בביאורו לפסוק המדבר אודות ההכנה למתן תורה, שם הקב"ה מורה למשה רבינו לתחום את גבולות הר סיני, כדי שעם ישראל לא יעלו אל ההר (יתרו יט, יב) "והגבלת את העם", מבאר רש"י: "קבע להם תחומין לסימן, שלא יקרבו מן הגבול והלאה". כך שמשמעות המילה "גבול", פירושו הוא: הקו המבדיל בין שטח לשטח.
(ב) גבול, במובן של כל השטח שנמצא בתוך התחום המוגדר. וכפי שהתורה כותבת לגבי מכת צפרדע (וארא ז, כז) "הנני נוגף את כל גבולך בצפרדעים", שמובן המילה "גבול" היא - כל שטח מדינת מצרים.
כמו כן כאשר התורה מצווה על איסור חמץ בחג הפסח, היא כותבת (בא יג, יז) "ולא ייראה לך שאור בכל גבולך", שפירוש המילה "גבולך" היא - כל רשותו של האדם, אסור שייראה חמץ בכל רשותו.
בהיות והמילה "גבול" יש לה שני משמעויות, לכן כאשר רש"י מבאר את הפסוקים העוסקים בגבולות הארץ בפרשה זו, הוא משתמש במילה "מצר", שמשמעו - קו הגבול, הקו התוחם ומפריד בין הארץ אל חוץ לארץ. כדי להדגיש שכוונת התורה כשהיא כותבת כאן את המילה "גבול", היא לא לכל השטח הנמצא בתוך הגבול, אלא ל"מצר", לקו התוחם את הארץ, ומבדיל אותה משטח חוץ לארץ.
•
שני המשמעויות של המילה "גבול" באים לידי ביטוי בפסוק המתאר את הצד המערבי של גבול הארץ.
כאשר התורה מתארת את הגבול המערבי של ארץ ישראל היא כותבת (לד, ו): "וגבול ים, והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים".
מפרש רש"י את דברי הפסוק כך: "וגבול ים" - "ומצר מערבי, מהו?" כאן המילה "גבול" - מובנה הוא הקו התוחם ומבדיל. ה"מצר" המערבי, מה הוא הקו התוחם את שטחה של הארץ בצד מערב -
"והיה לכם הים הגדול" - ורש"י מוסיף וכותב מילה אחת, "למצר". הים הגדול, ים התיכון, הוא יהיה לכם "למצר". הים - הוא הקו התוחם את גבולה המערבי של הארץ.
ואז מוסיפה התורה עוד מילה אחת: "וגבול". וכאן מובנה של המילה הזו, הוא לא הקו התוחם את הגבול, אלא כל השטח שנמצא "בין המצרים", בין הקווים התוחמים את גבולות הארץ.
וכפי שרש"י כותב בביאורו למילה זו: "הנסין (איים קטנים) שבתוך הים - אף הם מן הגבול". לא קו החוף הוא קו הגבול המערבי של הארץ, ואילו הים הוא מחוץ לגבולות הארץ, אלא קו הגבול עובר בחלקו בתוך הים, כך שאיים קטנים הנמצאים בין קו הגבול לבין היבשה "אף הם מן הגבול", גם הם חלק מתוך שטחה של ארץ ישראל -
וכאן המילה "גבול", היא לא במובן של "מצר", אלא במובן של "השטח הנמצא בין הגבולות".
לסיכומו של דבר: כאשר משמעות המילה "גבול" היא הקו התוחם את גבולות הארץ, רש"י משתמש במילה "מצר", וכאשר מדובר על כללות שטח הארץ, הוא משתמש במילה "גבול".
•
פרשת מסעי נקראת תמיד בעיצומם של ימי בין המצרים, בימים שבין צום שבעה עשר בתמוז לצום יום תשעה באב. השל"ה כותב (חלק תורה שבכתב, פרשת וישב) שיש קשר בין פרשיות התורה לבין הזמן בשנה שבו הן נקראות על פי לוח השנה
ימים אלו נקראים בשם "בין המצרים", על שם דברי הפסוק במגילת איכה (א, ג) "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". כל אלו הרודפים את עם ישראל, השיגו אותם "בין המצרים".
בביאורו על מגילת איכה מבאר רש"י את הפסוק הזה, ואת משמעות המילה "בין המצרים" - "גבולים של שדה וכרם", רודפי עם ישראל השיגו אותם בין חומות האבן, הגבולות, של השדות והכרמים.
כך שבהתאם לדבריו של השל"ה, יש דמיון והשוואה בין פרשת מסעי, העוסקת ב"גבולות" במובן של "מצר", של ארץ ישראל, לבין ימי "בין המצרים", חומות גבולות השדות והכרמים.
אך הקשר וההשוואה הזו של ה"מצרים" הללו, לכאורה מעוררים שאלה.
הלא ההשוואה היא רק בפירוש הזהה למילה "מצר", במובן של גבול, אולם בתוכן הדברים - לכאורה הם הפוכים זה מזה. מיצרי וגבולות הארץ עוסקים ביישוב הארץ, בכניסת עם ישראל אל הארץ המובטחת, ואילו ימי "בין המצרים" מהותם היא חורבן וגלות -
אך לאמתו של דבר שני המובנים של "מצר" של פרשת השבוע ושל בין המצרים, קשורים ביניהם.
האפשרות שתיתכן מציאות של "בין המצרים", של גלות עם ישראל, נובעת מכך שמגבילים ותוחמים ב"מצרים" בגבולות, את קדושתה של ארץ ישראל.
תפקידה של ארץ ישראל, של קדושת הארץ - היא להתפשט ולהתרחב בכל העולם כולו, להפוך את כל העולם למקום קדוש, וכפי הנאמר לגבי ייעודי הגאולה הקרובה, "עתידה ארץ ישראל שתתפשט בכל העולם כולו".
קדושתה ותוכנה של ארץ ישראל, האור האלוקי השורה בארץ ישראל, "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה", ארץ ישראל במובן של "למה נקראת שמה ארץ - על שם שרצתה לעשות רצון קונה" -
תכונות אלו של ארץ ישראל, צריכים להתפשט בכל הארצות, להתרחב אל מחוץ לגבולות הארץ.
אך כאשר יש "מצר" וגבול לארץ, כאשר תוחמים אותה ולא מעבירים את תוכנה ומהותה הרוחנית של הארץ אל מחוץ לגבולותיה, כאשר איננו ממלאים את המוטל עלינו כנדרש, אזי תיתכן חלילה "בין המצרים" במובנה השלילי, "כל רודפיה השיגוה בין המצרים".
•
תכליתם של ימי בין המצרים הינו, להגיע ממצב של "בין המצרים", "מן המיצר קראתי י-ה", אל מצב של "ענני במרחב י-ה".
כאשר נחוש את ה"מיצר", את המרחק שלנו מהקב"ה, ו"מן המיצר" והמרחק הללו נקרא אל ה', "קראתי י-ה" - נזכה ונגיע בקרוב ממש אל המשך הפסוק: "ענני במרחב י-ה", הקב"ה יענה לנו וירחיב את גבולנו, כולל גם ההרחבה של ארץ ישראל הנקראת בספר ירמיה (ג, יט) בשם "ארץ הצבי" -
הסיבה שהארץ נקראת בשם "ארץ הצבי", היא כביאורם של חז"ל במסכת גיטין (נז, א) שכאשר עם ישראל יושבים בה, היא מתרחבת כמו עור הצבי, וביכולתה להתרחב ולאכלס את כל העם ברחבות.
ויהי רצון שיהיה זה בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלמה.
(לקוטי שיחות חלק לח)