שאלה: הכנו אוכל לשבת-חזון, אוכל הכולל כמובן בשר. הבשר נגמר ונשאר לנו את האורז המלא במיץ-בשר (מרק) טעים, האם מותר לאכול אותו כי איננו בשר, או שהאיסור על אכילת בשר קודם תשעה באב, הוא על אכילת בשרי?
מבוא ורקע רעיוני
הימים האלה הם ימים לא פשוטים לכלל ישראל ואף לכל יהודי באופן פרטי, ימי בין המצרים ותשעת הימים הם ימי האבלות על חורבן בית המקדש וצרות החורבן, עד לצרות ולשמדות האחרונות כימי השואה וכו' – כל המשא הכבד של אלפיים שנות גלות, הדם והכאב, הדמעות והצער מצויים באוויר הדחוס של הימים הכואבים הללו. מאידך, רף הציפייה לגאולה עולה והתקווה שהנה עוד רגע נצא מהגלות אל הגאולה בחסד וברחמים – עולה בלבבות היהודיים.
מאז גילוי החסידות על ידי מורינו הבעל שם טוב, קיבל היחס אל הימים הללו תפנית מעניינת, והם הפכו להיות מורכבים הן מבחינה עיונית ולא פחות מכך מבחינה מעשית, אנחנו היום – כיאה לשיעור הלכה – נתמקד בצד המעשי:
אם אלו שאינם לומדים את פנימיות התורה מצטערים בימים הללו על חורבן בתי המקדש הגשמיים, שפיכות הדמים וגלות ישראל מאדמתם – הרי שהחסידות מעצימה את הכאב ועוסקת במשמעות החורבן ברוחניות, בחוסר גילוי האלוקות, בנפילה הפרטית בתוך עולם של תאוות וכו' הנקרא גלות השכינה. הכאב על החורבן הוא דבר משמעותי מאוד בחסידות.
מאידך, אחד מעיקרי היהדות – בגישת החסידות – הוא הפסוק "עבדו את השם בשמחה", והזהירות עד הקצה האחרון מעצבות, וכמאמרו של אחד מראשוני רועי החסידות, רבי אהרן הגדול מקרלין: העצבות איננה עבירה – אבל היא עלולה לקחת את האדם למקום שאף חטא לא יכול לדרדר אותו. ואכן יש הרבה פתגמים חסידיים בגנות העצבות המזלזלים במנהגי האבלות המחמירים שנהגו באשכנז, בחלק מאלו ניגע בהמשך.
חסידים ניסו בכל כוחם למנוע את האבלות בימים הללו – לצד האבלות עצמה שהיתה ממקום כנה ואמיתי. אין סיפור מתאים לתאר את הסתירה הפנימית הזו כמו סיפורו של רבי שמואל מונקס:
הצדיק רבי שלמה מקרלין הגיע לבקר את חברו, רבינו הזקן בתשעה באב. בליל תשעה באב, ידה החסיד ר' שמואל מונקס "בובקלך" (כדורים קוצניים) על המתפללים. ר' שלמה כעס ואמר כי "בגלל אברכים כאלו נחרב ביהמ"ק". למחרת, לקח אדמה"ז את אורחו ליער, ושם הבחין האורח ביהודי היושב בתוך קן נמלים ומקונן בצער על חורבן הבית. היה זה ר' שמואל מונקס. כשזיהה אותו ר' שלמה מקרלין זצ"ל אמר: "בזכות אברכים כאלו יבנה בית המקדש"...
גם בהנהגתו של נשיא ישראל – הרבי – ראינו את שתי הקצוות הללו: מצד אחד היה ניתן לראות על הרבי בחוש את הכבדות והקושי של הימים הללו, הרבי אף דיבר ללא הרף על התחזקות מיוחדת בימים הללו בלימוד הלכה – כי "אין הגלויות מתכנסות אלא בזכות המשניות" (הלכה), ובפרט הלכות בית הבחירה, הרבי דיבר עוד ועוד על הוספה בנתינת צדקה ועוד פעולות הקשורות עם הקושי של הימים הללו. הרבי עורר רבות להימנע מפעולות רפואיות, מעברים משמעותיים וכו' בימים הללו, וראו כי אצל הרבי היו אלו ימים לא-פשוטים בלוח השנה.
מאידך, הרבי עודד בצורה יוצאת דופן את ההוספה בענייני שמחה המותרות על פי ההלכה – בדגש מיוחד על עריכת סיומי מסכת המתירים על פי ההלכה את קושי האבלות של הימים הללו.
הלכה למעשה
וניגש לפרקטיקה:
כולם מכירים את איסור אכילת בשר בתשעת הימים, או 'בשבוע שחל בו'. כדי לענות על השאלה שבה פתחנו, האם מותר לאכול 'בשרי' – כלומר, מרק או אורז שהתבשל עם בשר, אבל לא את הבשר עצמו – עלינו לגעת קודם בשורש האיסור הזה ובהבנתו, ואז נוכל, בעזרת השם, לענות על השאלה:
ובכן, בגמרא מופיע בפירוש איסור על כיבוס ותספורת בשבוע שחל בו תשעה באב (ובכך לא נעסוק היום), ואיסור על אכילת "שני תבשילין" – כלומר שני מוצרים מבושלים, ואכילת בשר ושתיית יין בסעודה המפסקת שלפני צום תשעה באב.
הטור כותב שהסיבה לאיסור אכילת בשר ושתיית יין לא קשור לאבלות, כי לאבל מותר לאכול בשר ולשתות יין. אלא כדי שלא נסיח דעת מהאבלות. כלומר, בעוד שלאבל רגיל נביא יין כדי שקצת ירגע מהאבלות, מאבלי ציון לוקחים את היין – כדי שישימו לב לאבלות. וההבדל פשוט: אדם שאבל על קרוב משפחה, לא צריך קושי כדי להתאבל, להיפך, מחובתנו להקל עליו ולסייע לו. אבל אדם האבל על בית המקדש – זה קשה יותר, זה מצריך התבוננות וחשיבה כדי לחוש את הצער. ולכן צריכים לסייע לו להרגיש את האבלות.
בכל אופן, ההלכה היבשה אוסרת על אכילת בשר ושתיית יין רק בערב תשעה באב בשעת הסעודה המפסקת. זה מה שמכונה "דינא דגמרא", או "עיקר הדין". וכך נוהגים הלכה למעשה בני תימן.
אבל ישראל קדושים, מרוב צער וקושי ואבל על החורבן, החמירו על עצמם:
רבי יוסף קארו מביא בשולחן ערוך שלוש דרגות באבלות: יש הנוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין בכל השבוע שחל בו תשעה באב. יש הנוהגים שלא לאכול בשר ולשתות יין מראש חודש אב. ויש הנוהגים כך משבעה עשר בתמוז.
ברור בדברי רבי יוסף קארו, שאין כאן הכרעה הלכתית, אלא מנהגים שונים.
בפועל נהגו כל האשכנזים להימנע מבשר ויין מראש חודש אב – וכן הוא על פי קבלת האריז"ל1 ואילו הספרדים, חלק מהקהילות נהגו להימנע מתחילת חודש אב (לא כולל ראש חודש)2, ויש שנהגו להימנע רק משבוע שחל בו.
כשהבנו את זה נוכל לגשת ולענות על השאלה האם אסור גם לאכול בשרי, או רק בשר:
ובכן, אם מדובר על שומן בשר ממש – דעת כולם לאסור לחלוטין, כי שומן של בשר הוא בשר.
השאלה היא אבל, מה קורה עם האורז שהתבשל הבשר, ואין שומן ממש של בשר יחד אתו, אלא רק מעט מיץ?
בגדול זו מחלוקת: מרן רבי יוסף קארו בשולחן ערוך כותב שיש המתירים, אך בפועל המנהג – בכל מקום3 – להחמיר.
מדוע?
זה מאוד מעניין, כתוב בספרים4 כי התוקף של האיסור שקיבלנו על עצמנו שלא לאכול בשר לפני ערב תשעה באב – נובע מדין נדרים. אם אדם נודר שלא יאכל בשר, הוא אסור באכילת בשר מן התורה. וכיון שכל הקהילה קיבלה על עצמה שלא לאכול בשר בתשעת הימים, או בשבוע שחל בו – זה איסור חמור של נדר.
אלא שבדיני נדרים נאמר בפירוש שהאוסר על עצמו בשר – מותר באכילת התבשיל שעם הבשר! ואם כן, אפשר להקל, ולהתיר אכילת תבשיל שהתבשל עם בשר!
אם ככה, מדוע בכל זאת מחמירים?
נאמר על כך באחרונים הסבר מקסים: אחד מטעמי איסור אכילת בשר בערב תשעה באב, היא כי בטלו קרבנות, ואיך אפשר לאכול בשר כאשר אי אפשר להקריב קרבן? (ובדומה לכך איסור שתיית יין קשור בכך שבטלו הנסכים בבית המקדש).
והרי, קדושת בשר הקרבנות היתה לא רק על הבשר עצמו, אלא גם על התבשיל שהתבשל אתו, כמבואר בהלכה, שגם לתפוחי האדמה או האורז שאכלו עם בשר השלמים היו את אותם הדינים, של אכילה בטהרה, ובירושלים ובתוך זמן מסוים – ואם כן, ברור שאיסור אכילת בשר בתשעת הימים שונה מנדר רגיל של איסור אכילת בשר, ולכן יש לאסור אכילת תבשיל שהתבשל עם בשר.
•
בשולי הדברים אני רוצה להזכיר ולעורר על מספר מנהגים שלא כל כך מכירים אותו, שנתקנו על ידי נשיא ישראל, הרבי מליובאוויטש, ואני מאוד מבקש ומאוד רוצה שכל אחד ישמור ויעשה זאת:
א) להוסיף בימים של בין המצרים, הן ב"משפט" – לימוד התורה, והן ב"צדקה", ועל פי מה שנאמר "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
ב) בהימים של בין המצרים עצמם – להוסיף בתורה ובצדקה בכל פעם שעולים דרגה בסולם האבלות (עד ראש חודש אב, מראש חודש, שבוע שחל בו, ערב תשעה באב ותשעה באב עצמו).
ג) בערב ראש חודש מנחם אב להוסיף במיוחד בתורה, תפלה וצדקה. ונתינת הצדקה ביום הזה צריכה להיות במחיר שעולה שתי סעודות (ומה טוב – שלוש סעודות).
ד) ולהחליט לקיים זאת בהקדם – כי עצם ההחלטה, עוד לפני הביצוע, כבר נותנות בשמים את הזכות הזו.
ה) להשתדל במיוחד להוסיף בכל מבצעי המצוות: אהבת ישראל, חינוך, תורה, בית מלא ספרים, תפילין, מזוזה, צדקה, נש"ק, כשרות וטהרת המשפחה.
•
וה' יביט וירא בעוני עמו, ונזכה כבר – תיכף ומיד – לגאולה האמיתית והשלמה!