בדיחה: "קדושה" מקוממת / דאגה מלב קדוש מדי (יהודי)

יהודי פוטר מהעבודה וישב חודשיים בבית בלי פרנסה. פעם הגיע לבית הכנסת ומרוב בלבול ישב באמצע "קדושה" ולא עמד. המתפללים גערו בו: "נו, קדושה!"

התסכול שלו פרץ החוצה והוא צעק: "חודשיים אני יושב בבית בלי פרנסה ולאף אחד לא אכפת. פעם אחת אני יושב בקדושה וכל הקהילה קמה על רגליה"...

גירסא נוספת

בתל אביב של שנות השישים פעל בית כנסת של רבי חסידי, ובו התפללו מידי בוקר מנין מצומצם של יהודים.

אחד המתפללים, בן קרוב לשבעים ובעל עגלה במקצועו, היה ניצול שואה, והוא התפרנס מהובלה של רהיטים על העגלה שלו בתוך העיר. ביום מן הימים, הסוס שלו מת, ולסוס לא היה ביטוח חיים ולאותו יהודי לא היו חסכונות כלשהם, כך שהוא נשאר בלי כלום. הוא היה אדם בודד, ללא משפחה או גואל שיסייע לו.

הימים חולפים ועוברים והוא מנסה למצוא עבודה כלשהי. אבל מי יקח אותו בגיל מבוגר כזה לעבודה. פרט לכך, לא היה לו מקצוע כלשהו שהוא התמחה בו. יום אחד הוא החליט להפגין. כיצד יהודי בודד יכול להפגין? בתפילת שחרית בכל בוקר כשמגיעים ל"ויברך דוד" כולם נעמדים ונשארים להתפלל בעמידה עד "ברכו". הבעל עגלה שלנו החליט שהוא נשאר לשבת, - הוא לא קם... אחד המתפללים העיר לו: "נו, נו" )בחלק הזה של התפילה הרי אסור לדבר, ולכן יהודים מדברים ב"נו" ו"הא"(. אבל הוא לא זז. השני העיר לו כבר בגערה, והשלישי כבר נתן לו מכה קלילה בכתף כדי להזכיר לו שכעת צריכים לעמוד. אבל הוא בעקשנות, לא נע ולא זע. אחרי התפילה, כאשר כבר מותר לדבר, כולם קפצו עליו בצעקות: וכי אתה נמצא פעם ראשונה בבית הכנסת? אתה לא יודע שצריכים לעמוד בתפילה?

הבעל עגלה פנה אליהם ואמר: כבר שלושה שבועות שאני "יושב" בבית בלי עבודה ואף אחד - מכם לא בא ואמר לי: "איך אפשר לעזור לך". לא שמעתי מכם שום "נו" ושום "אה". וכעת, אני יושב בתפילה פעם אחת בלבד, ולפתע לכולכם אכפת ממני...