מבצע "צוק איתן" בשנת 2014 מטרתו הרשמית היתה השמדת המנהרות שחפרו הטרוריסטים בעזה. הנושא הזה לא ירד מסדר היום בישראל במשך זמן רב וככל שחלפו הימים, הבינו עד כמה האיום הוא גדול ומוחשי. כל העת התגלו מנהרות נוספות, וכמה פיגועים רצחניים בשטח ישראל התחוללו דרך מנהרות הטרור הללו.
תושבי הקיבוצים והמושבים שקרובים לגבול עם עזה פחדו מאד לשוב לבתיהם מפני אימת המנהרות. ישראל הכריזה שוב ושוב שהיא נמצאת ופועלת בשטח עזה כדי למגר ולהרוס את המנהרות. ההכרזה הזאת נשמעה כמו יומרה ומשאלת לב גדולה מידי. רק לשם ההשוואה: בין עזה למצרים היו לחמאס יותר מ 1350- מנהרות, חלקם לצרכי טרור וחלקם לצרכי מסחר. דרך אותם מנהרות הבריחו סחורות בלי לשלם מכס ודלק. היו מנהרות כאלו שאף משאיות הצליחו לעבור דרכן.
חלק גדול מהמסחר בעזה פרח בזכות המנהרות. בדיוק כמו כביש-אגרה שעושה הרבה כסף, כך בעזה מי שמחזיק בבעלותו מנהרה – עושה הרבה כסף מהאגרה שהוא גובה מהמבריחים. בעזה, אם מישהו רוצה להתפרנס – עליו להקים מנהרה...
הבעיה הזאת היא לא רק של ישראל. בסוריה, למשל, המורדים בנו מנהרות במטרה להלחם בממשל אסד. באחד המקרים הם בנו מנהרה מתחת למחנה צבא, הטמינו שם חומר נפץ ופוצצו את המחנה על יושביו.
גם ארצות הברית סובלת בעיית המנהרות. בגבול שבין מקסיקו לארה"ב תעשיית המנהרות פורחת ומבריחים דרכן בעיקר סמים ונשק. בחמשת השנים האחרונות התגלו שם כ 75- מנהרות.
אחת המנהרות היתה כל כך גדולה ומאורגנת עד שהיא היתה מוארת וממוזגת והתקינו שם "פסי רכבת", והכל מתחת לאפה של משטרת הגבולות של ארה"ב.
הנקודה האבסורדית היא שבמלחמת המנהרות נראה שהחמאס הקדים את ישראל ונמצא כמה צעדים קדימה.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים שמשה אומר לבני ישראל "ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב" (א, י).
ההשוואה של עם ישראל לכוכבים אינה חדשה. כבר בפרשת לך לך, כאשר אברהם התלונן "ואנכי הולך ערירי", התורה מספרת: "ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספור הכוכבים... כה יהיה זרעך" (בראשית טו, ה).
עוד קודם לכן, אברהם קיבל הבטחה דומה "ושמתי את זרעך כעפר הארץ" – הקב"ה מבטיח לו שיהיו לו הרבה צאצאים, אבל הוא משווה אותם לעפר הארץ. בפרשת העקידה שאותה אנו קוראים בכל יום, הקב"ה מאחד את שתי ההבטחות גם יחד: "כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים" (כב, יז).
מעניין שבפרשתנו משה משווה אותם רק ל"כוכבי השמים", וזאת לא הפעם הראשונה שהוא משתמש בדימוי הזה; כבר בפרשת כי תשא בפרשיית חטא העגל, כאשר משה מתחנן לה' שימחל לעם ישראל, הוא אומר "זכור לאברהם... אשר נשבעת להם... ארבה את זרעכם ככוכבי השמים" (שמות לב, יג). וגם שם הוא לא מזכיר "כעפר הארץ" או "כחול אשר על שפת הים".
וכך גם בפרשת עקב, משה אומר "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלוקיך ככוכבי השמים לרוב" (דברים י, כב). ואפילו בקללות של פרשת כי תבוא הוא אומר: "ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב" (כח, סב).
משה רבינו מעולם לא השווה את עם ישראל לעפר הארץ. לעומת זאת, נביא אומות העולם, בלעם הרשע, השווה את ישראל לעפר הארץ כפי שאמר "מי מנה עפר יעקב" (במדבר כג, י). אותו נביא שבא לקלל ונמצא מברך, גם כאשר הוא "מברך" הרי הוא משווה את עם ישראל לעפר.
אם רצוננו לדעת איזו השוואה טובה וחיובית יותר, הדימוי לכוכבים או הדימוי לעפר הארץ, אם רצוננו לדעת אם זה "טוב ליהודים" או "רע ליהודים" – מספיק לברר מי הם אלו שבחרו להשתמש באותם דימויים.
משה רבינו שהיה אוהב ישראל, בחר להשתמש בדוגמה של "כוכבים". ואילו בלעם ששנא את ישראל בחר ב"עפר". אם כן, אנו כבר יודעים מה טוב ליהודים. ובלשון המדרש: "משה מפני שהיה אוהב את ישראל משל אותן ככוכבים... אבל בלעם שהיה שונא אותם משל אותם כעפר" (במדב"ר פ"ב, יז).
כל אדם הוא בעצם קומבינציה של עפר הארץ וכוכבי השמים. האדם נברא מן האדמה, מעפר הארץ, ולאחר מכן הקב"ה נפח בו חלק אלוקה ממעל שמסמל את ה"שמים". (בתורה ל 'שמים' .( יכולה להיות כוונה גשמית או רוחנית – ראה 'התוועדויות' תשמ"ה ח"ה עמ' 3036 כל אדם בכל יום מימי חייו מתמודד עם מאבק בין ארץ לשמים. ומי ינצח? האם החלק החומרי שבו שסוחב אותו כלפי מטה וכלפי "עפר הארץ"? או שמא ינצח החלק הרוחני שבו, אותה הרגשה שהוא רוצה לעשות מצוות ולהתקשר להקב"ה, אותו חלק שמושך אותו כלפי מעלה אל ה"שמים"?
משה רבינו מדגיש שהעיקר אצל יהודי זאת הנשמה שלו, ולפיכך הוא מגדיר את עם ישראל שוב ושוב כ"כוכבי השמים", שזהו החלק הרוחני שבהם. ואילו בלעם רוצה להדגיש את החלק הגשמי שבהם, ולכן הוא מגדיר אותם "עפר יעקב" – שהם דומים לעפר האדמה.
הרבי הזכיר כמה פעמים פירוש ע"ד המוסר על הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך... בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (דברים ד, לט). טבע האדם הוא שבעניניו הגשמיים הוא לא מסתפק במה שיש לו והוא שואף ליותר; הוא מסתכל על שכנו שיש לו בית יפה ומכונית יקרה ומטייל במקומות אקזוטיים, והוא מקנא בו.
אך כאשר מדובר בענינים רוחניים, שמירת המסורת וכו', כאן הוא מסתכל על מי שנמצא למטה ממנו. כששואלים אותו מדוע לא רואים אותו בבית הכנסת לעתים תכופות יותר, הוא משיב: "כבוד הרב, מה אתה רוצה ממני, יש לי שכן שאפילו ביום כיפור לא מבקר בבית הכנסת, אני צדיק לעומתו...".
הרבי אומר שהתורה אומרת לנו: "בשמים – ממעל"; כאשר מדובר בעניני שמים, ענינים רוחניים, עלינו להסתכל "ממעל", על אותו אדם שהוא מעלי ועושה הרבה יותר ממני ולנסות להתקרב אליו.
אך כשמדובר על עניני "ארץ", ענינים ארציים וחומריים, הרי ש"על הארץ – מתחת"; עלי להסתכל על אלו שמתחתיי, על אלו שחיים ברמה נמוכה יותר ממני ולהודות לה' על מה שיש לי ולהסתפק בכך ('שיחות קודש' תש"ל ח"א עמ' 297 ועוד).
כשמדברים על הצבא הישראלי, נראה שהבחורים שלנו הם יותר כ"כוכבי השמים" – הם טובים יותר בחיל האויר, מאשר "עפר הארץ" – במנהרות. בעזרת השם "כוכבי השמים" ינצחו את "עפר הארץ", והשקט שהושג בעז"ה אחרי צוק איתן יימשך ללא איומים וללא טרור, ויהפכו ימים אלו לששון ולשמחה ולמועדים טובים.