דרשת הלכה: דיני ומנהגי תשעה באב

המבדיל על הכוס במוצאי שבת חזון – האם שותה את היין? • מה עושים במוצאי שבת עם הבשר שנשאר משבת? • האם אפשר לאכול בסעודה מפסקת דגים עם תוספת? • לאחר שסיים ברכת המזון של הסעודה המפסקת, האם יכול לאכול עוד? • האם מותר לנעול נעלי ספורט נוחות מבד בתשעה באב? • האם מותר להתיז דיאודורנט בתשעה באב? • עד מתי ממשיכים עם מנהגי האבלות? - דיני תשעה באב שבגלות:

מוצאי שבת חזון:

מי שנוטל ידיים בסעודה שלישית ומברך ברכת המזון לפני השקיעה, שותה את היין כרגיל. אם מברך אחרי השקיעה – דינו כיין הבדלה כדלקמן.

מוצאי שבת מבדילים על היין, ולגבי השתייה: השולחן ערוך כותב¹ שהמבדיל שותה בעצמו את היין ויכול לשתות רוב הכוס ואין צריך לדקדק שתהיה כוס קטנה של רביעית. הרמ"א סובר שנותן לילד שהגיע לחינוך לשתות את היין (וגיל הילד הוא מגיל 6 עד גיל 9-10² ויש שנתנו לילד עד בר מצווה) ואם אין ילד - שותה בעצמו. אמנם רבים מהאשכנזים נוהגים שהמבדיל שותה בעצמו את הכוס³ ואף בחב"ד רבים נוהגים כך⁴.

אכילת בשר במוצאי שבת שנשאר משבת: החיד"א ועוד⁵ מקילים בזה ובפרט למי שרגיל לאכול בכל מוצאי שבת סעודת מלווה מלכה בשרית שימשיך במנהגו גם במוצאי שבת זה, אך בשערי תשובה כתב ש"במדינותינו לא שמעתי מי שמיקל בזה, ומי שמיקל בזה הוא בכלל פורץ גדר" וכן כתבו רוב הפוסקים שאין לאכול במוצאי שבת בשרי ואם נשאר משבת – יקפיא או יתן לקטן שלא הגיע לחינוך.

ערב תשעה באב:

החל מחצות היום של ערב תשעה באב, לומדים לימודים השייכים לאבל ולצום⁶, ולכן משתדלים לסיים את השיעורים הקבועים קודם חצות היום וכך הוא מנהג חב"ד. אך במשנה ברורה⁷ כאך במשנה ברורה כתב שיש מקילים בזה ואין מוחים בידו. וכן כתב בחזון עובדיה⁸ שנוהגים לכתחילה ללמוד כרגיל עד השקיעה.

מנחה של ערב תשעה באב אין אומרים תחנון.

סעודה מפסקת:

הסעודה האחרונה שלפני הצום נקראת 'סעודה מפסקת', והיא נעשית אחר חצות היום, ונאכלת בישיבה על גבי הקרקע. נוטלים בה ידיים⁹ ואוכלים רק תבשיל אחד, וטובלים את הפת באפר ואומרים "זוהי סעודת תשעה באב"¹⁰.

הגמרא מספרת (תענית ל,סע"א): "כך היה מנהגו של רבי יהודה ברבי אלעי, ערב ט' באב מביאים לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכירים ואוכל בדאגה ובשממון ובבכיה, ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו, זוהי מדת חסידים הראשונים". וכתב הרמב"ם (הלכות תענית פ"ה ה"ט) שכן ראוי לחכמים לעשות או קרוב לזה "וגם אנו מימינו לא אכלנו בסעודה המפסקת שום תבשיל אלא אם כן היה בשבת".

מגמרא זו למדו שסעודה מפסקת נאכלת בישיבה על גבי הקרקע. וטעם הדבר כתב תרומת הדשן (שאין זו משום אבלות כי עדיין לא התחיל הצום, אלא) בגלל שצריך לאכול 'סעודה עניה ושפלה'. והנה אונן קודם הלוויה אינו מיסב, וכך בסעודה זו היינו אמורים שלא להסב וכיון שאיננו מסיבים כל השנה "אין שפלות הסעודה ניכר אלא בישיבה על גבי הקרקע".

מטעם זה אוכלים רק תבשיל אחד כדי שתהא הסעודה 'עניה ושפלה'.

אם אוכל סעודה גדולה ומתכוון אחר כך לאכול שוב סעודת קבע, הסעודה האחרונה היא הסעודה המפסקת¹¹ ואם כן בסעודה הראשונה מותר לאכול הכל¹².

בהתאם לכך מביא הרמ"א מנהג, לאכול סעודה קבועה לפני מנחה ובה אוכלים הכול (ומברכים עליה ברכת המזון) ואחרי מנחה שוב נוטלים ידיים לסעודה והיא הסעודה המפסקת ובה ואוכלים תבשיל אחד. וראוי שלא ימלא עצמו בסעודה הראשונה, באופן שהסעודה המפסקת תהיה אכילה גסה (כי אז הסעודה השנייה תיחשב כסעודת ארעי ויתברר למפרע שהסעודה הראשונה היא הסעודה המפסקת)¹³.

אולם מנהג זה לאכול שתי סעודות כאשר רוב האוכל נאכל בסעודה הראשונה אינו דבר פשוט והרבה פוסקים מפקפקים בו. אבל הרמ"א כותב להקל מחמת חולשת האנשים שקשה להם לצום ולכן ראוי שיאכלו היטב לפני הצום ויהיה כוח לצום. וטעם נוסף כותב המגן אברהם¹⁴: "מפני שבזמן בית שני, היה תשעה באב יום טוב והיו מרבין בסעודה לכן אך עכשיו לא זזו ממנה להיות לזיכרון שיהפך במהרה בימינו לששון ולשמחה".

בסעודה המפסקת אין אוכלים דברים טעימים הגורמים עונג אלא רק אוכל ממש כלחם ותבשיל. ולכן אין למרוח קטשופ וכדומה ויש שנהגו לא לאכול מלפפון חמוץ וכדומה¹⁵.

אין אוכלים דגים בסעודה מפסקת¹⁶ ואוכלים רק תבשיל אחד המורכב מדברים שרגילים לבשלם תמיד יחד, ולכן מרק ירקות נקרא תבשיל אחד אף שיש בו כמה סוגי ירקות, אבל אם בישלו דגים עם אורז שבדרך כלל לא מבשלים כך – הרי זה כשני תבשילים ומותר לאכול רק אחד מהם.

פירות וירקות חיים מותר לאכול ללא הגבלה, אבל מבושלים נחשב לתבשיל. פרי או ירק הנאכל חי כמו תפוח, אם בישלו נחשב לתבשיל ואסור לאכול עמו עוד תבשיל¹⁷.

סלט ירקות מתובל מותר לאכול בסעודה מפסקת כי זה ירקות חיים, אבל בכף החיים¹⁸ כתב להחמיר.

מוצרי חלב כמו לבן ואשד, גבינה וחמאה חיים, אינם נחשבים לתבשיל¹⁹, וכן חלב מפוסטר אינו תבשיל²⁰ ומותר לאכול עוד תבשיל חוץ מהם.

איסור התבשיל הוא על דברים מבושלים או צלויים, אבל מאפים מותר לאכול ובתנאי שאינם נאכלים לתענוג²¹.

מותר לשתות לאחר סעודה מפסקת תה חם או קפה חלב ואין זה נחשב כתבשיל נוסף²² אבל לא שותים משקאות חריפים ובירה²³ וכן אין שותים משקאות מתוקים אם באים לעידון ותענוג.

יש נוהגים לאכול עדשים לתבשיל סעודה מפסקת²⁴, והרמ"א²⁵ מביא את המנהג לאכול ביצה קשה בסעודה מפסקת כי היא מאכל אבלים וכן נוהגים. כמובן שאפשר לאכול יותר מביצה אחת כי כל אותו המין נחשב כתבשיל אחד (אבל ביצה רכה וביצה קשה נחשבים שני מינים).

אכילת הסעודה המפסקת נעשית בישיבה על הארץ ובהפסק איזה דבר²⁶. ובימינו מקילים לשבת על כסא נמוך מג"ט²⁷ כפי שמקילים לאבלים בימי השבעה רח"ל, וכך נהג הרבי בתוך ת"ב לשבת על שרפרף נמוך. ומי שהוא חולה או זקן וקשה לו – יכול לשבת על כסא רגיל.

טובלים את הלחם באפר²⁸ ואוכלים אותו עם הביצה בישיבה על הארץ (יש אוכלים על כסא רגיל, ואחר כך אוכלים כזית עם הביצה על הארץ).

בסעודה מפסקת יש להיזהר שלא ישבו שלושה ביחד כדי שלא יצטרכו לזמן. ואם אכלו ביחד, במשנה ברורה כתב שלא יזמנו כי אין סעודה זו נחשבת לקביעות²⁹, ובחזון עובדיה³⁰ פסק שכן יעשו זימון.

יום התענית

תחילת הצום

הצום מתחיל מהשקיעה של ליל ט באב ועד לצאת הכוכבים של ליל י באב.

לאחר ברכת המזון אם עדיין לא נכנס הצום, יכול להמשיך ולאכול. ואפילו החליט בלבו שמסיים לאכול ומקבל את התענית – מותר לו להמשיך לאכול. אבל אם הוציא בפיו שמקבל על עצמו את התענית או שהוציא בפיו שלא יאכל עוד היום – אסור לו להמשיך לאכול. וטעם הדבר הוא כי אין מצווה להוסיף מחול על הקודש ולקבל את התענית מוקדם בעוד יום ולכן התענית מתחילה בדיוק בשקיעה, ורק אם הוציא בפיו הרי יש כאן נדר והתענית התחילה (אבל ביום כיפור כיוון שיש מצווה להוסיף מחול על הקודש, לכן אם קיבל בלבו שלא לאכול – כבר חל אצלו יום כיפור ואסור באכילה). וכתב המג"א³¹ שנכון להתנות במפורש בלב או בפה שאינו מקבל על עצמו את התענית וכך יוכל להמשיך לאכול.

נעילת הסנדל:

אין הולכים בתשעה באב עם נעלי עור או מחופה עור³² אפילו במקצתו³³, וכן אם הסוליה עשויה מעור³⁴. יש מקילים בנעלי בית שיש להם רצועה מעור מעל כף הרגל התופסת את הנעל שלא תיפול³⁵.

כמה מפוסקי זמנינו מחמירים שלא ללכת בנעליים סינטטיות או עשויות בד אם הם נעליים נוחות להליכה ורגילים ללכת בהם בחוץ ואין מרגישים בהם את האבנים. וזאת כי כל ההיתר בנעליים שאינן מעור היה כי נעליים אלו אינם נוחות ואינם נחשבים לנעליים ממש. משא"כ בנעליים סינטטיות בימינו שהם נעליים לכל דבר. לכן צריך ללכת עם נעליים מבד או גומי פשוט שהולכים איתם רק בת"ב וביוכ"פ ואינם נוחות להליכה יומיומית.

מדרסים מעור, מותר להניחם בתוך נעלי הבד³⁶.

איסור לבישת המנעל מתחיל רק מהשקיעה ולכן אפשר לאכול את הביצה באפר עם נעליים רגילות.

מי שאין לו נעליים שאינם מעור, מותר לו לחדש בתשעת הימים ואף בתשעה באב עצמו נעלי בד חדשים³⁷.

חולה או אדם מבוגר שאם לא ילך בנעלי עור הדבר יזיק לו – יכול ללכת בנעלי עור.

הרחקות:

השולחן ערוך³⁸ אוסר לישון יחד אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה, והוסיף המגן אברהם לאסור נגיעה בלילה. ובן איש חי³⁹ כתב שאסור אף להושיט מיד ליד וכן נוהגים רבים. ובחזון עובדיה⁴⁰ כתב שהאיסור הוא רק בשינה ולא יותר.

מדברי אדה"ז⁴¹ משמע שאין לאסור הרחקות בתשעה באב אלא רק שינה יחד⁴².

סיכה ורחיצה⁴³:

רחיצה אסורה אפילו להושיט אצבעו במים קרים. וכל זאת ברחיצה של תענוג, אבל אם התלכלכו ידיו או מקום אחר בגופו – רוחץ אותו מקום עד שיתנקה.

החל מתחילת הצום נוטלים ידיים רק עד סוף קשרי האצבעות. לאחר שיוצא משירותים ייטול פעם אחת על כל יד ואפילו אינו עומד להתפלל⁴⁴.

בבוקר ליד המיטה וכן לאחר שקם משנתו, ייטול ידיו שלוש פעמים לסירוגין עד קשרי אצבעות⁴⁵. לאחר נטילת הידיים בבוקר ולאחר שניגב אותם והם רק לחות קצת – מעביר ידו על עיניו. אם יש לו לכלוך בעין ורגיל לרחוץ זאת עם מים – רוחץ כדרכו כדין כל לכלוך.

אין שוטפים את הפה בתשעה באב, ומי שהוא אסטניס ואינו מסוגל לא לשטוף את הפה – ישטוף במים⁴⁶ אבל לא במשחת שיניים.

אסור למרוח בת"ב קרמים ואבקות למיניהם, אבל מותר למרוח משחה לריפוי או למניעת גירוד. כמו כן אין להתיז בת"ב ריח טוב בגוף בין בושם ובין דיאודורנט, אבל אם רק רוצה להעביר ריח רע⁴⁷ מותר|⁴⁸.

אין מריחים בשמים בת"ב כי יש למעט בתענוג ביום זה⁴⁹. וכך נוהגים אף שכתב המג"א להקל בזה כי הרחה אינה אחד מחמשת העינויים.

אבלות:

יום ת"ב הוא יום אבל ואין בו שחוק וקלות ראש, "וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה".

אין שואלים שלום לחברו בת"ב, ואם חברו שאלו, משיב לו בשפה רפה ובכובד ראש⁵⁰. וכתב הפרי מגדים⁵¹ שאם פוגש מי שאינו יודע שאין אומרים שלום בת"ב, יאמר לו שהיום ת"ב ואסור לתת שלום ביום זה.

יש אומרים שאין אומרים ערב טוב או 'בוקר טוב' וכדומה⁵² ויש מתירים. מותר לומר מזל טוב אפילו בלחיצת יד⁵³, אבל אין לתת מתנה בת"ב⁵⁴.

תלמוד תורה:

לימוד תורה בדברים הרגילים אסור בת"ב, כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות. עוד טעם: משום שנאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". אמנם מותר ללמוד באיוב ובפרקי ונבואות החורבן שבתנ"ך וידלג את פסוקי הנחמה. כמו כן מותר ללמוד מדרש איכה בקטעים העוסקים בחורבן, ופרק שלישי במסכת מועד קטן העוסק בדיני אבלות, ופרק הנזקין במסכת גיטין העוסק בסיפור החורבן וסוף מסכת תענית העוסקת בעניין תשעה באב. וכן מותר לקרוא ספרי היסטוריה ודברי ימי ישראל על צרות הגלות של עם ישראל במשך הדורות.

איסור הלימוד הוא עד צאת הצום. ומשמע מדברי המגן אברהם⁵⁵ שאין ללמוד בת"ב דברים שאינם מעניין היום, ולכן כל השיעורים הקבועים ילמד אותם למחרת. ומנהג חב"ד ללמוד את השיעורים הקבועים של חת"ת ורמב"ם לקראת מנחה.

ישיבה על הארץ:

נוהגים לשבת על הארץ, ומנהג זה אינו מופיע במפורש בגמרא אלא רק בראשונים והובא בטור. וכתב הבית יוסף שהוא נלמד מדברי הגמרא במסכת תענית "כל מצוות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב" ובכלל זה הוא גם ישיבה על הארץ.

ניתן לשבת גם על גבי כסא נמוך⁵⁶ וכתב בן איש חי שלא יהא גבוה מטפח, אבל נהגו להקל עד גובה ג' טפחים ואפילו מעט יותר מכך.

ישיבה זו לדעת הרמ"א עד חצות היום ולדעת השולחן ערוך עד מנחה⁵⁷ ויש מקילים לספרדים מחצי שעה לאחר חצות שאז כבר הגיע זמן המנחה.

חולה או מבוגר שקשה לו לשבת נמוך יכול לשבת כדרכו.

מלאכה:

במשך ליל תשעה באב ויומו עד חצות אין מסדרים את הבית ומציעים את המיטות ואין מטאטאים ושוטפים את הבית. אבל אחר חצות מותר, וכתב החיד"א "בשם כתבי האריז"ל כי במנחה בת"ב נולד משיח ששמו מנחם, מזה הטעם לא מיחו חכמים על רבות בנות שאחר חצות מתעסקות בכל כוחן לכבד הבית ולתקן המיטות וכיוצא בזה מתיקוני הבית, וזה מנהג קדום לשנים וכו' וחיזקו חכמים ידיהם לקבוע אמונת הגאולה"⁵⁸.

מנהג ישראל ברוב המקומות שלא לעשות מלאכה בתשעה באב וכתב השולחן ערוך ש"כל העושה מלאכה בתשעה באב אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה".

מלאכה האסורה הכוונה למלאכה שאורכת זמן כמו תיקון בגדים או כלים, כי בעשיית המלאכה הוא מסיח דעתו מהאבלות, אבל מלאכה שאינה אורכת זמן כהדלקת הנר – מותר⁵⁹. וכתב הרמ"א שאיסור עשיית המלאכה הוא עד חצות היום, אמנם גם לאחר חצות לא ימשך בזה כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות⁶⁰.

גם בליל ת"ב אסור בעשיית מלאכה כדי שלא יסיח דעתו מהאבלות⁶¹, ויש מקילים לעשות מלאכה בליל תשעה באב⁶².

תפילות:

כתב המשנ"ב⁶³ שבבוקר ת"ב מברכים ברכת שעשה לי כל צרכי, וכן פוסק גם בספר חזון עובדיה⁶⁴. אבל מנהג חב"ד שאין מברכים ברכה זו עד למחרת בבוקר.

כל דבר שהוא לימוד תורה אבל הוא בסדר התפילה אומרים אותו כרגיל. ולכן אומרים משניות איזהו ורבי ישמעאל.

כתב השולחן ערוך⁶⁵ שמתפללים שחרית בלי טלית ותפילין ומניחים אותם במנחה⁶⁶, וכן הוא מנהג אשכנז ומנהג חב"ד. אך מנהג המקובלים בירושלים הוא להניח טו"ת בשחרית כרגיל וכן נוהגים רבים מהספרדים וכ"כ למעשה בספר חזון עובדיה⁶⁷.

בתפילת שחרית כשמתפללים בלי טו"ת, יש שכתבו שאין מחזיקים את הציציות של הטלית קטן כי צריך להצניע את הציצית עד חצות וכלשון השולחן ערוך שלובשים הציצית "תחת הבגדים".

מאריכים באמירת קינות עד חצות היום⁶⁸.

משניות לאבלים בסוף התפילה לפני קדיש דרבנן, כתב כ"ק אדמו"ר שאומרים פרק ג דמסכת תענית. אבל במנחה אפשר כבר לומר הפרקים הרגילים כמו לימוד השיעורים הקבועים⁶⁹.

שיעור תהלים אומרים אחרי מנחה.

מנהג הספרדים לומר נחם ועננו בכל תפילות היום, אבל הרמ"א כתב שרק במנחה בת"ב אומרים 'נחם'. אמירת נחם היא בברכת בונה ירושלים. אם שכח לומר שם יאמר לפני 'ותחזינה' במקום שאומרים יעלה ויבוא ולא יחתום (ואם אמרה בשומע תפילה אחרי עננו – יצא). אם שכח לומר שם - יאמר אחר אלהי נצור קודם יהיו לרצון השני. אם שכח גם שם – אינו חוזר ומתפלל⁷⁰.

וכן הדין בעננו שאומר בשומע תפילה, ואם שכח שם, אומרו אחר אלהי נצור קודם יהיו לרצון השני, ואם שכח שם – אינו חוזר ומתפלל⁷¹.

הכוהנים העולים לברכת כוהנים, נוטלים ידיהם כרגיל כי מן הדין צריכים ליטול את כל היד⁷², ונטילה זו היא רחיצה של מצווה ולא לתענוג⁷³.

לפני מנחה מותר ליטול את הידיים⁷⁴ עד קשרי אצבעות⁷⁵.

מוצאי התענית:

החל מחצות ניתן להתחיל בהכנת האוכל לצאת הצום⁷⁶

מותר לשטוף את האוכל כדרכו ואין בזה איסור רחיצה כיוון שאינו מתכוין לתענוג. ואם צריך לשטוף אותו דבר בחמין יכול לעשות בחמין, ובתנאי שלא יכול לעשות זאת במים קרים⁷⁷.

במוצאי הצום נוטלים את הידיים לסירוגין ובלי ברכה⁷⁸. כמו כן שוטפים את הפנים.

ביום ז אב כבשו הבבלים את בית המקדש השני וביום ט באב לפנות ערב הציתו את האש ובית המקדש נשרף במשך כל יום י באב. וכתב השולחן ערוך "מפני כך מנהג כשר שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בליל עשירי ויום עשירי". וכך הוא מנהג ספרד לא לאכול בשר ולשתות יין עד מוצאי י באב. אבל הרמ"א כותב רק עד חצות היום⁷⁹. ויש מתירים רחיצה במים פושרים אם מזיע.

תספורת תגלחת וכיבוס, שמיעת מוזיקה, לאשכנזים אסור עד למחרת בחצות היום⁸⁰ וכן פסקו גם רבים מפוסקי בני ספרד כהחיד"א וכף החיים⁸¹. ובספר חזון עובדיה כתב להתיר מיד במוצאי ת"ב, והגר"מ אליהו ז"ל כתב לאסור עד חצות היום.

ברכת שהחיינו יש מחמירים לא לברך עד ליל יא אב⁸² יש שהקילו אחר חצות⁸³ ואפילו במוצאי ת"ב⁸⁴.

תקנא ס"י. ↩
דהיינו למעלה מגיל חינוך (משנ"ב תקנא סק"ע) ועד גיל חינוך להתאבל על ירושלים שהוא 9 או 10 ראה הדעות בפס"ת תקנא הערה 179. ↩
לקט יושר עמוד ק"י שכן נהג התרומת הדשן. ↩
כך פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל כפי שראה שנהגו בין חסידי חב"ד בדור הקודם. ↩
ברכי יוסף להחיד"א הובא בשע"ת סקי"א, כף החיים ס"ק קמד, וראה פס"ת תקנא הערה 175 מפוסקי האשכנזים שהקלו בזה ↩
רמ"א תקנג ס"ב. ↩
תקנג סק"ח. ↩
עמוד רמח. ↩
נטילת ידיים בסעודה זו היא משום שאם לא יטול, יוצא שהסעודה שלפני כן היא סעודה מפסקת ואסור לאכול בה יותר מתבשיל אחד. ובכף החיים תקנב סקל"ו כתב דמדברי הירושלמי שטובלים פת באפר ואומרים "זוהי סעודת תשעה באב" משמע קצת יש מצווה בסעודה זו. ↩
משנ"ב תקנב סקט"ז בשם הירושלמי שכך היה עושה רב. ↩
שולחן ערוך סימן תקנב ס"ט. ↩
אבל אם אוכל סעודה גדולה ומתכוין אחריה לאכול סעודת ארעי – הסעודה הראשונה היא הסעודה המפסקת ומותר לאכול בה רק תבשיל אחד. ולכן אם לא יטול ידיים שוב – נמצא שהסעודה הראשונה היא הייתה המפסקת ובה היה צריך לאכול רק תבשיל אחד. ↩
משנ"ב תקנב סקכ"ב. ↩
תקנב סקי"א. ↩
שערי תשובה סק"א. ↩
שולחן ערוך תקנב ס"ב, אף שיש מקילים בזה מ"מ נהגו להחמיר בדגים מבושלים, צלויים ומטוגנים, עיין כף החיים שם סקי"ח. ↩
שו"ע תקנב ס"ג. ↩
תקנב סקי"א. ↩
כף החיים סקי"ג בשם בן איש חי. ↩
שערי תשובה תקנב סק"א שאין שם תבשיל בשתיה אלא רק באכילה ובפרט שבחלב שזה פיסטור ולא בישול. ↩
אשל אברהם מבוטשאטש תקנב. ↩
שערי תשובה סק"א. ↩
שערי תשובה סק"א. ↩
שו"ע ס"ה. ↩
שו"ע ס"ה. ↩
שערי תשובה תקנב סק"ג והחיד"א בברכי יוסף כאן סק"ח שעל פי קבלה לא יושבים ממש על הארץ אלא על גבי הפסק וכ"כ בכף החיים סקל"ו ובלוח כולל חב"ד. ויש מחלקים בין קרקע עולם אבל לא בקרקע מרוצפת ואכמ"ל. ↩
משנ"ב תקנט סקי"א. ↩
רמ"א תקנב ס"ו. ↩
תקנב סקי"ט כדברי המג"א. ↩
עמוד עדר הביא כמה פוסקים ↩
ראה תקנג משנ"ב ב. ↩
שולחן ערוך תקנד סט"ז. ↩
מג"א תקנד סקט"ז ומט"א תריד ס"ב. ↩
ט"ז תקנד סק"ז ומט"א תריד ס"ב. ↩
כף החיים בהלכות יום כיפור סימן תריד סק"י. ↩
כדין היתר דריכה על כרים וכסתות מעור בסימן תריד ס"ב. ואף שהרמ"א כתב שם שהמחמיר תע"ב, מ"מ הסובל מכאבים יש להקל. וכך פסק בספר שש"כ פל"ט אות לז. ↩
כף החיים תקנא סקצ"ו. ↩
תקנד סי"ח. ↩
הובא בכף החיים תקנד סקפ"ה. ↩
תעניות עמוד שו. ↩
סימן מ ס"ח שהביא דינו של השולחן ערוך שמותר מן הדין לישן במיטה אחת ונכון הדבר להחמיר בשינה ומשמע שלא יותר מזה. ↩
וכן פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל, והטעם הוא כי הרחקות שמא יבוא לתשמיש הוא גזירה לדרבנן, וק"ו מאבילות שאיסור התשמיש הוא מדברי קבלה ואעפ"כ אין נוהגים בהרחקות אלא רק נמנעים מחיבוק ונישוק (וראה שוע"ר יור"ד קפד קו"א ב שבאבלות יש רק חו"נ ולא הרחקות. ומ"ש שם ת"ב ויוכ"פ אין הכוונה להשוות שבשניהם נוהגים בהרחקות אלא כוונתו שבשניהם יש זהירות שלא יבוא לשמש כי התשמיש אסור, אמנם בגוף הזהירות יש הבדל דביוכ"פ נוהגים גם בהרחקות כי התשמיש מדאורייתא משא"כ בת"ב שהתשמיש מדרבנן). ויש לעיין אם יש להחמיר בחו"נ כפי שכתב רמ"א בדיני אבלות סימן שפג כמובא בשוע"ר שם קו"א א. וצ"ע. ↩
שו"ע סימן תקנד סעיפים ז-טו. ↩
כיוון שכל כניסה לבית הכסא קבוע מחייבת נטילה כנפסק בשו"ע סימן ד סי"ח ונטילה זו היא פעם אחת על כל יד ואפילו אם אינו עומד להתפלל וכן גם לתפילה מספיק נטילה אחת לכל יד כמובא בסידור. ויש להעיר שבשוע"ר סימן תריג ס"ד-ה הביא רבנו מהשו"ע חילוקי דינים בעניין נטילת ידיים לברכת אשר יצר שתלוי אם התלכלכו ידיו או לא, ודינים אלו הם כאשר מתפנה בחוץ ולא בבית הכסא קבוע, אך בימינו יש לשירותים שלנו דין בית הכסא קבוע וחל חיוב נטילה מיד ביציאה גם בלי קשר לתפילה. ואכמ"ל. ↩
כי טומאה השורה בלילה היא עד קשרי אצבעות, וכן די בנטילה זו כהכנה לתפילה – שוע"ר מהדו"ב סימן ד ס"ב (ובסידור כתב רבנו שנט"י לתפילה היא עד קשרי אצבעות אבל הנטילה שחרית היא עד הזרוע. וצ"ע. אבל למעשה יש ליטול עד חיבור קשרי אצבעות וכ"כ כ"ק אדמו"ר בספר המנהגים ובמכתב). ↩
משנ"ב תקנד סקכ"ב. ↩
בשו"ע תקנד סט"ו כתב שאסור סיכה של תענוג ומותר לחטטין בראשו, ודייק בביאור הלכה שם שמותר להעביר הזוהמא כי גם זה אינו לתענוג. אמנם בהלכות יוכ"פ סימן תריד כתב השו"ע שאסור להעביר הזוהמא, ויתכן שביוכ"פ מחמירים יותר דהוא דאורייתא. ↩
וכ"כ בהליכות שלמה להגרש"ז אוירבעך ובחזון עובדיה עמוד רצה. ↩
משנ"ב תקנט סקכ"ז בהנת דברי השו"ע שם שאין מביאים בשמים בהבדלה של ת"ב נדחה, עיי"ש. ודבר זה הוא במחלוקת ט"ז ומג"א עיין סימן תקנו שעה"צ א. ↩
שו"ע תקנד ס"כ. ↩
הובא במשנ"ב סקמ"ב. ↩
משנ"ב תקנד סקמ"א, כה"ח סק"צ. ↩
שו"ת הר צבי יו"ד סימן שצ ענין אבל. ↩
משנ"ב סקמ"א. ↩
תקנ"ד סק"ז וראה במשנ"ב שם שער הציון יא. ↩
משנ"ב תקנט סקי"א ↩
תקנט ס"ג. ↩
החיד"א בספר ברכי יוסף תקנט ס"ז. ↩
שו"ע ורמ"א תקנד סכ"ב. ↩
משנ"ב סקמ"ט, כה"ח ס"ק קו. ↩
משנ"ב סקמ"ג. ↩
עיין בחזון עוב"דיה תעניות עמוד שיט שהאריך במקור היתר זה. ↩
תקנד סקל"א. ↩
עמוד שסא. ↩
תקנה ס"א ↩
טלית משום שנאמר באיכה "בצע אמרתו" ותרגומו הוא בציעה של האמרה-גלימה, ופירושו הוא שהקב"ה החריב את בית המקדש ובזה קרע את גלימתו, וגם אנו איננו לובשים את הטלית שהיא הגלימה שלנו. ותפילין אין לובשים כי נאמר באיכה "השליך משמים ארץ תפארת ישראל" והתפילין הם התפארת – משנ"ב שם. ↩
עמוד שסו. ↩
רמ"א תקנט ס"ג. ↩
אג"ק חי"א עמוד שו. ↩
רמ"א תקנז ס"א ומשנ"ב וכף החיים שם. ↩
שו"ע תקסה ס"ב. וכתב כף החיים שם מהמשנ"ב בשעה"צ ו שם, שבדיעבד יכול לומר אחר יהיו לרצון קודם שעקר רגליו, ולכאורה ה"ה גם לנחם שהרי הם דומים. וצ"ע. ↩
שוע"ר קכח ס"ח, משנ"ב תריג סק"ז. ↩
רמ"א תריג ס"ג. ↩
משנ"ב תקנד סקכ"א. ↩
ראה לעיל בדין נטילת ידיים שסגי בנטילה עד קשרי אצבעות. ↩
שו"ע תקנט ס"י. ↩
שו"ע תקנט ס"י. ↩
ספר המנהגים. וכן מופיע בלוח א"י טיקוצינסקי. ↩
תקנח ס"א ↩
תקנח משנ"ב סק"ב-ג ובביאור הלכה שם. ↩
תקנח סק"ו. ↩
כף החיים תקנח סק"ח וכן בחזון עובדיה ארבע תעניות עמוד קכט בשם החיד"א בספרו מחזיק ברכה. ↩
לוח כולל חב"ד ↩
אשל אברהם מבוטשאטש בסימן תקנח. ↩