על פי לקו"ש ח"ח שיחה ב' לפרשת ואתחנן | לא כל הפרטים שבשיחות מופיעים בדרשה, מומלץ לעיין במקור!
מי הניח תפילין ריקות-למחצה? • מה הקשר בין תפילין ל'כַּנְפֵי-יונה'? • ומדוע סרב הזקן מהעיירה סטרטוב להחליף את תפיליו המיושנות?
פתיחה
פתחו את החומשים בפרק ו פסוק ח. ר' אברהם קרא בבקשה את הפסוק:
וּקְשַׁרְתָּ֥ם לְא֖וֹת עַל־יָדֶ֑ךָ וְהָי֥וּ לְטֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֶֽיךָ:ר' ברוך, קרא נא את רש"י:
וקשרתם לאות על ידך – אלו תפילין שבזרוע:
והיו לטטפת בין עיניך – אלו תפילין שבראש ועל שם מנין פרשיותיהם נקראו טטפת. טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים:האם מישהו יוכל לומר לי מה מסביר רש"י?
[לשמוע את הקהל]
הפסוק הזה מוכר לכולנו מקריאת שמע שאנו אומרים בכל בוקר ובכל ערב. אבל אם נתבונן רגע במשמעות שלו נראה שהוא לא ממש ברור. מה בעצם כתוב כאן? "שנקשור את הדברים האלה על היד, והם יהיו טוטפות בין העיניים". אבל מהם בדיוק "הדברים האלה"? ומה פירוש המילה "טוטפות"?
לכן רש"י מסביר שהפסוק מדבר על התפילין. אותן ארבע פרשיות ("קדש לי כל בכור", "והיה כי יביאך", "שמע ישראל", "והיה אם שמוע תשמעו") הכתובות על גבי קלף ומוכנסות בתוך "בית" (קופסה) מעור שחור שקושרים על היד ומניחים על הראש כנגד אמצע העיניים. ובשם הידוע: 'תפילין'.
בנוסף, רש"י גם עונה על השאלה השנייה, מה פירוש המילה "טוטפות": המילה הזו נראית חריגה בצדק, משום שבאמת היא איננה מילה בשום שפה. למעשה זהו כינוי מיוחד לתפילין של ראש, שנוצר מהלחם של שתי מילים, משתי שפות שונות, בעלות משמעות זהה: 'שתיים'; בשפת 'כתפי' – "טט", ובשפת 'אפריקי' – "פת". שתיים ועוד שתיים שווה: ארבע. רמז לארבע פרשיות התפילין.
השאלה
כמו על כל דיבור של רש"י, ככל שנתבונן בו יתעוררו לנו קושיות רבות שיחייבו אותנו ללמוד לעומק כדי להבין היטב את דבריו, כך גם ברש"י הזה לא חסרות שאלות, והנה אחת מהן:
ההנחה הזו, שבלעדי דברי רש"י לא היינו יודעים שהפסוק מדבר על תפילין, היא הנחה בלתי סבירה. הרי אין ילד יהודי אחד שאינו יודע מהן תפילין ולא ראה מעולם כיצד מניחים אותן. אז כל אחד שקורא את הפסוק הזה, מיד מבין שמדובר כאן על תפילין!
ואפילו אם רש"י בוחר להסביר זאת לאחד כזה שמכיר את התורה רק מתוך הלימוד ולא מהחיים, מעולם לא היה בבית כנסת (ביום חול) ולא ראה את דוכני התפילין של חב"ד ברחוב... (ולכו תמצאו אדם כה נידח...) הרי אם הוא הגיע לפרשת ואתחנן, שבספר דברים, ברור שהוא כבר למד את פרשת בוא, שבספר שמות, ושם כבר הופיעה פעמיים המצווה שלנו, מצוות תפילין, ובנוסח די דומה:
בפרק יג פסוק ט נאמר "וְהָיָה֩ לְךָ֨ לְא֜וֹת עַל־יָדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ"; ויותר מזה, בפסוק טז "וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל־יָ֣דְכָ֔ה וּלְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ"!אז למי בעצם רש"י מסביר רש"י את מה שמסביר?!
הביאור
אם אנו רואים שהפסוק הזה כבר הופיע בעבר, הצעד הראשון בפיתרון התעלומה שלנו יהיה לבדוק מה רש"י הסביר שם, בפרשת בוא.
הפעם הראשונה שבה מוזכרת המילה "טוטפות" היא בפסוק טז, ושם אומר רש"י כך:
"ולטוטפת - תפילין, ועל שם שהם ארבעה בתים קרויין טטפת, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים; ומנחם חברו עם (יחזקאל כא ב) והטף אל דרום, (מיכה ב ו) אל תטיפו, לשון דבור, כמו (לעיל פסוק ט) "ולזכרון", שהרואה אותם קשורים בין העינים יזכור הנס וידבר בו."אם נתבונן היטב נשים לב שהפירוש (הראשון) שרש"י כותב שם, בספר שמות, הוא דומה מאוד לפירוש שהוא כותב אצלנו. אבל אינו זהה לחלוטין. בעוד שאצלנו כתוב ש"על שם מניין פרשיותיהם נקראו טוטפות" כי טוטפות משמעותו 'ארבע'; הרי ששם, בספר שמות, רש"י כותב שהתפילין נקראו "טוטפות" על שם מספר ה"בתים" של התפילין (כלומר: התאים המרובעים הקשיחים שבתוכם מוכנסים הפרשיות).
מה ההבדל?
ובכן, ההבדל הוא גדול מאוד: אם "טוטפות" מציין את מספר הפרשיות, הרי שאפשר לכנות כך גם את התפילין של יד, שיש בתוכם את ארבעת הפרשיות, וגם את התפילין של ראש; אבל אם השם הזה ניתן בגלל מספר ה"בתים" של התפילין – רק בתפילין של ראש מחולקים לארבעה תאים נפרדים שבכל אחד מהן מונחת פרשיה אחת, אבל בתפילין של יד כל ארבעת הפרשיות כתובות על קלף אחד ארוך שמגולגל ומוכנס לתוך "בית" אחד!
אם כן, יש לנו תשובה מעניינת לשאלה בה פתחנו: מסתבר שרש"י כתב את הפירוש שלו למי שכן יודע מהן תפילין, וגם זוכר היטב את מה שנאמר בתורה בפרשת שמות ואת ההסבר שהביא שם. והסיבה שרש"י חוזר ונדרש לעניין הזה למרות שכבר פירש אותו שם, היא מפני שהוא רוצה ללמד אותנו דבר חידוש: "טוטפות" שנאמר פה, איננו על שם מספר הבתים של התפילין, אלא על שם מספר הפרשיות!
וכשחושבים על זה, צריך להבין מדוע בחר רש"י לשנות את הפירוש שלו אצלנו ממה שפירש קודם, או לחלופין, מדוע שם, בחומש שמות, בחר רש"י לפרש שהכוונה למספר הבתים ולא למספר הפרשיות?
הרעיון הוא פשוט ומפתיע כאחת:
בכל ארבעים שנות השהייה במדבר, מחומש שמות עד חומש דברים, לא יכלו בני ישראל לקיים את מצוות תפילין כמו שאנחנו מקיימים, עם ארבע פרשיות. מדוע? מפני שרק שתי הפרשיות "קדש לי" ו"והיה כי יביאך" נאמרו אז, בעת יציאת מצרים, ואילו הפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע" טרם נאמרו! הן עדיין לא היו קיימות בעולם עד חומש דברים (פרשת 'ואתחנן' ופרשת 'עקב'). וכמובן שלא שייך לכתוב דבר שלא קיים ולעשות ממנו תפילין.
במקום זאת היו להם בתוך הבתים של התפילין רק שתי פרשיות, ואילו שני ה"בתים" הנוספים של תפילין של ראש נותרו, בעצם, ריקים.
כיוון שכך, שם רש"י מסביר ש"טוטפות" מציין את ארבעת ה"בתים" שאכן כבר היו בתפילין, ורק אצלנו, בחומש דברים, הוא מפרש ש"טוטפות" הן ארבעת הפרשיות עצמן.
ומדוע באמת לא אמר להם משה רבינו את פרשת קריאת שמע כבר אז, כאשר ציווה אותם לראשונה על מצוות תפילין, ואז היו יכולים לקיים מיד את מצוות תפילין בצורה מלאה ומושלמת? מדוע הוא המתין עם אמירת שתי פרשיות אלו ארבעים שנה, שבמהלכן כולם הלכו עם תפילין ריקות בחֶצְיָין?!
התשובה היא, שבזמן ההוא, כאשר יצאנו ממצרים והיינו נתונים תחת הנהגתו של משה רבינו, לא היה לנו צורך בפרשיות של קריאת שמע. כל ספר שמות מתאר אילו נסים ונפלאות משה רבינו הראה לנו: עשר המכות, יציאת מצרים, קרית ים סוף, מלחמת עמלק הפלאית... בצורת התנהלות כזו, כאשר כל ההנהגה היא נסית ומרוממת, כל מה שנדרש מאתנו הוא לזכור את יציאת מצרים, לזכור שאנחנו שייכים לה', ולהביט אל העולם מלמעלה מטה. לדעת שאין שום דבר בעולם שיכול עלינו, כי "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך".
ולא רק אנחנו ידענו את זה, אלא גם כל הגויים: "שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת: אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן: תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֙תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד־יַעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ ה' עַֽד־יַעֲבֹ֖ר עַם־ז֥וּ קָנִֽיתָ". היינו עטופים ומוקפים בחסדו של ה' שלחם לנו את מלחמותינו ונתן לנו כל צרכינו.
רק כעבור ארבעים שנה, כאשר התקופה הזו נגמרת וימים אחרים באים תחתיה. כאשר משה רבינו עוזב את הנהגת העם ומוסר אותה לידי יהושע בן נון, ואנחנו – עם ישראל – נכנסים לארץ ישראל כשצפויות לנו קרבות קשים. אז תם עידן החסד, מעכשיו יש להתאזר בגבורה.
וגבורה יהודית, מהי? הוי אומר: זוהי מסירות-נפש!
חומש דברים הוא "עונת המעבר" בין תקופת משה רבינו לתקופת יהושע בן נון, בין עידן 'המדבר' לעידן 'הארץ', מעבר מהתקופה שבה היינו מנותקים ומרוממים מהעיסוק בחומריות העולם לבין תחילת עבודת ההתמודדות המייגעת מול אתגרי החיים. ולכן משה רבינו רוצה לצייד אותנו בכוחות מיוחדים שיאפשרו לנו לצלוח את כל הקשיים ולעמוד בכל הניסיונות והאתגרים.
הוא מצייד אותנו בקריאת שמע שהיא סיסמת מסירות הנפש של עם ישראל. בשתי הפרשיות "שמע" ו"והיה אם שמוע" הקב"ה מטיל עלינו את הציווי, תוך כדי שהוא מעניק לנו את הכוח, לאהוב אותו "בכל נפשך" – "אפילו הוא נוטל נפשך!"
את כל הקשיים, כל הניסיונות וכל התלאות שעמינו עבר בכל משך שנות קיומו, הוא שרד בזכות מסירות הנפש, ואת הכוח לכך קיבלנו ממשה רבינו בפרשיות של קריאת שמע, וגם אותן הצטווינו להכניס בתוך בתי התפילין.
ההוראה
לפי מה שלמדנו, התוכן הפנימי של תפילין בצורה המחודשת שלהן, בתוספת פרשיות קריאת שמע, הוא: מסירות נפש. וכך מספרת הגמרא במסכת שבת (דף קל עמוד א):
פַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת רוֹמִי גְּזֵרָה עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ יִקְּרוּ אֶת מֹחוֹ. וְהָיָה אֱלִישָׁע מַנִּיחַ תְּפִלִּין וְיָצָא לְשׁוּק, וְרָאָהוּ קַסְדּוֹר (שוטר) אֶחָד, וְרָץ מִלְּפָנָיו – וְרָץ אַחֲרָיו.
כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ אֶצְלוֹ (קרוב לשוטר), נְטָלָן מֵרֹאשׁוֹ וַאֲחָזָן בְּיָדוֹ.
אָמַר לוֹ (השוטר): "מָה בְּיָדְךָ?"
אָמַר לוֹ (אלישע): כַּנְפֵי יוֹנָה.
פָּשַׁט אֶת יָדוֹ וְנִמְצְאוּ בָּהּ כַּנְפֵי יוֹנָה.
לְפִיכָךְ הָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ: "אֱלִישָׁע בַּעַל כְּנָפַיִם".
וְלָמָּה אָמַר לוֹ "כַּנְפֵי יוֹנָה" וְלֹא אָמַר לוֹ שְׁאָר עוֹפוֹת?
מִשּׁוּם שֶׁנִּמְשְׁלָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְיוֹנָה,
שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּנְפֵי יוֹנָה נֶחְפָּה בַכֶּסֶף וְאֶבְרוֹתֶיהָ בִירַקְרַק חָרוּץ" (תהילים סח, יד) –
מָה יֹונָה זוֹ כְּנָפֶיהָ מְגִנּוֹת עָלֶיהָ, אַף יִשְׂרָאֵל מִצְוֹת מְגִנּוֹת עֲלֵיהֶם.למצוות התפילין יש סגולה מיוחדת של שמירת עם ישראל והתגברות על כל האויבים. חז"ל מספרים שבזכות התפילין שקשורות על היד ומונחות על הראש, זכו ישראל לברכת "וטרף זרוע אף קדקוד" – שכח גבורת אנשי צבא ישראל היה כה גדול עד שבאִבחה אחת היו מתיזים את הראש והזרוע של חיילי האויב.
••
גם בדורנו אנו אין צורך להסביר עד כמה נחוצה לנו ההגנה והביטחון מאת האויבים הרבים והמרים המקיפים את עמנו מכל עבר. ולשם כך עלינו להתחזק במצוות תפילין. לעשות השתדלות יתירה להניחן באופן קבוע מדי יום, ולדאוג לבדוק אותן ולוודא את כשרותן מפעם לפעם (מומלץ במיוחד לעשות זאת בתקופה זו, כאשר אנו נמצאים בעיצומו של חודש אב – "אלול בא' וזמני התשובה ממשמשים ובאים...).
ולסיום, הנה סיפור מיוחד על תפילין שהצילו את מי שמסר את הנפש כדי להניח אותן.