העולם מגלה יותר ויותר את הסכנה הגדולה שנשקפת מארגון הג'יהאד האכזרי שקורא לעצמו "המדינה האיסלמית" – דאע"ש. הארגון כובש חלקים מעיראק ומסוריה, ולכל מקום שזרועותיו מגיעות הוא זורע הרג ורצח בצורה אכזרית וברברית ביותר. הסובלים העיקריים מהארגון הזה הם אלו שאינם נחשבים לבני דת האיסלם, כמו "היזידים" – קבוצה כורדית שיש להם דת משלהם. אנשי הארגון גרשו אותם להרים, ושם הם מתו מרעב ומצמא ובשאר מיתות אכזריות, והעולם הגדול שותק ולא עושה מאומה.
בזמנו ישראל קיבלה קריאה ובקשה שהצבא הישראלי יציל את היזידים הללו במבצע מיוחד ויעביר אותם לחוף מבטחים. המציעים טענו שמבחינה פוליטית, פעולה כזאת עשוייה לסייע מאד לישראל, ובכלל אין זו הפעם הראשונה שישראל מתערבת ומצילה מיעוט נרדף.
בשנת 1977 , אחרי שנים ארוכות של מלחמות, עלה בווייטנאם שלטון חדש. באותם ימים היו שם תושבים רבים שחששו מפני המשטר החדש שיתנקם בהם על נאמנותם למשטר הישן ולכן הם ברחו מהמדינה. קבוצת אנשים שברחו עלו על אוניה ישנה והחלו להפליג, אך אחרי כמה ימים האוניה התקלקלה וכמעט טבעה.
בלית ברירה הם ירדו לספינת דייג והם שהו עליה באמצע הים במשך ארבעה ימים ללא מזון או מים. כמה אוניות ממדינות שונות, חלפו לידם ואף אחד לא טרח לעצור להם. ואז חלפה לידם אוניית משא ישראלית שהבחינה בספינת דיג קטנה שמבקשת עזרה. רב החובל הישראלי הורה לעצור, והעלה את כולם לספינה הישראלית. הם היו קבוצה שמנתה 45 מבוגרים ו 20- ילדים.
הספינה הישראלית המשיכה בדרכה לטייוואן, אבל שם מיאנו לקבל את הפליטים הללו. רב החובל דיווח לישראל על הפליטים, ומשרד החוץ ניסה למצוא להם מדינה שתסכים לקבל אותם, אך שום מדינה לא הביעה נכונות לקבל אותם.
ממש באותם ימים, נבחר מנחם בגין לראשות הממשלה בישראל, בפעם הראשונה בחייו.
בנאום הראשון שלו בכנסת בתור ראש ממשלה, הוא סיפר על אותם פליטים ואמר "כולנו זוכרים ספינות עם פליטים יהודיים בשנות השלושים אשר נדדו על פני שבעה ימים וביקשו להכנס לארץ מסויימת או לארצות רבות, ונתקלו בסירוב. לא שכחנו! אנחנו ננהג באנושיות, נביא את האנשים האומללים האלה, פליטים שניצלו על ידי ספינתנו מטביעה במצולות אל ארצנו, וניתן להם מחסה ומקלט". זאת היתה הפעולה הראשונה של בגין בתור ראש ממשלה. לפועל, רוב הפליטים עזבו את הארץ במרוצת השנים.
ישנה מצוה אחת שמוזכרת בפרשתנו, ולמעשה התורה חוזרת עליה 36 פעמים!
מהי המצוה הזאת?
לא מדובר במצוה שמורה לנו לצום ביום הכיפורים, או לעשות ברית מילה וגם לא כיבוד אב ואם. המצוה שהתורה חוזרת עליה 36 פעמים היא "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י, יט).
התורה חוזרת על המצוה הזאת בוואריאציות שונות ומגוונות, "וגר לא תלחץ", "וגר לא תונה" וכו' וכו'. אך מה פירושה של המילה "גר"? למי התורה מתכוונת?
בפשטות הכוונה למה שאנחנו מכירים כיום כ"גר", כלומר, גוי שהתגייר כהלכה, שנקרא גר שנתגייר, ובוודאי שזו גם המשמעות בכמה מקומות בתורה, כמו בפרשת בא שבה נכתב "וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר" (שמות יב, מח). שם אכן מדובר על אדם שהתגייר ונעשה יהודי והוא מצטרף לקרבן פסח, וישנן דוגמאות נוספות לכך.
אבל למילה "גר" ישנה משמעות נוספת. כשאברהם אבינו אמר לבני חת "גר ותושב אנכי עמכם", אומר רש"י: "גר מארץ אחרת" (בראשית כג, ד). כלומר, אני אדם זר בתוככם (ואין הכוונה שהוא התגייר וקיבל ח"ו את האמונה שלהם). או כשהתורה אומרת "כי גרים הייתם בארץ מצרים", כלומר, שעם ישראל היו במצרים "זרים" ולא מקומיים.
בפרשת בהר התורה מלמדת אותנו על גר מסוג שונה. התורה כותבת "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך" (ויקרא כה, לה, מז). ואומר רש"י: "כל שקבל עליו שלא לעבוד עבודת אלילים". דהיינו, זהו אדם שלא התגייר ליהדות, אלא קיבל על עצמו את שבע מצוות בני נח, והוא נחשב אפוא ל"גר תושב".
ועל כך כותב הרמב"ם בהלכות מלכים (סוף פרק י): "נוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל שהרי אנו מצויין להחיותו". הרי לנו שהמושג גר כולל בתוכו כל אדם שמאמין בה' אחד ו"אנו מצווין להחיותו". ואפילו בימינו שהמושג ההלכתי של "גר תושב" אינו קיים עוד, מוסיף הרמב"ם ואומר יתרה מזו ש"אפילו הגויים ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם... מפני דרכי שלום הרי נאמר... ורחמיו על כל מעשיו".
הרי שגם בימינו מצד "ורחמיו על כל מעשיו" יש לנו מחוייבות ואחריות לעזור לכל אדם באשר הוא אדם.
בדור האחרון הרבי חידש שהמחוייבות הגדולה שיש לנו כלפי כל אדם, היא רלוונטית לא רק להצלתו הגשמית והחומרית אלא גם להצלתו הרוחנית. עלינו מוטלת החובה שכל אדם בעולם ידע על אמונה בה', יראת ה', תפילה לה'. וכמו שהרמב"ם כותב שני פרקים קודם לכן: "צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף כל באי עולם לקבל כל מצוות שנצטווה נח... והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב... כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי הוא מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא" (פרק ח בסופו).
אם הצבא הישראלי יציל פליטים כאלו או אחרים מידיהם האכזריות של דאע"ש – זה לא בידינו ולא אנו מחליטים על כך. אבל ברור שלכל יהודי יש תפקיד להפוך את אומות העולם – לחסידי אומות העולם.
כל גוי שאנו באים במגע, יש לנו חובה לחלוק אתו את שבע מצוות בני נח ולקרב אותו לכך, עד שנוכל להפוך אותו ולעשות ממנו "חסיד אומות העולם".
אך כדי להפוך גוי ל'חסיד', אנחנו בעצמנו צריכים להיות חסידים...