עקב – הצד החיובי של ה'עקב'
פרשת עקב פותחת במילים (דברים ז, יב): "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה, ושמרתם ועשיתם אותם – ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".
פירושו הפשוט של הפסוק הוא: והיה באם נשמע את כל מצוותיו של הקב"ה, אזי הוא יקיים לנו את השבועה שהוא נשבע לאבותינו. המובן של המילה "עקב", הוא "באם", או "כאשר".
אולם רש"י בפירושו על הפסוק, מסביר שלמילה "עקב" יש משמעות אחרת, מלשון עקב הרגל. וכפי שהוא כותב: "אם המצוות הקלות, שאדם דש בעקביו, תשמעון", דהיינו, שאם נקיים, "תשמעון", אפילו את המצוות הקלות שהאדם "דש אותם בעקביו", שהאדם מזלזל בהם – נזכה בשכר זאת למימוש הבטחותיו של הקב"ה.
ננסה להבין את דברי רש"י הכותב "המצוות הקלות שאדם דש בעקביו", מה משמעותו של ביטוי זה.
•
הרגל, היא האבר התחתון ביותר באדם, גם בהיבט הגשמי, וגם בהיבט הרוחני. הרגל היא אבר נחות בהרבה מהראש, וכן גם מיתר האברים האחרים הנמצאים מעליה. ברגל עצמה – העקב, היא החלק בתחתון ביותר של הרגל, גם במובן הגשמי, וגם במובן הרוחני.
כפי הנראה, רש"י בדבריו רוצה להדגיש, שיש לקיים את המצוות כולם ואין לזלזל באף מצווה. כך שעיקר הדגש בדבריו הוא שיש לקיים גם את המצוות האלו ש"האדם דש" אותם.
וכיון הרגל ככללה היא נחותה מהראש והלב, מדוע רש"י רואה צורך להדגיש ולהוסיף, שיש לקיים את כל המצוות, גם את אלו שהאדם "דש בעקביו", מדוע הוא רואה צורך להוסיף גם את המילה "בעקביו".
מדבריו של רש"י נראה, שמדובר על מצוות כאלו, שהאדם דש אותם אפילו עם העקב שלו, עם החלק הנחות וירוד ביותר של הרגל, שהיא עצמה אבר נחות.
מה משמעות הדבר?
•
ישנם מצוות ששכל האדם נותן להם מקום, אלו מצוות שהאדם מבין את התוכן שלהם, והוא מתחבר אל קיום המצוות האלו.
ישנם מצוות אחרות, שמצד שכלו של האדם אין להם מקום, אבל מצד רגש הלב, שהוא ירוד יותר מהמוח והשכל – יש להם כן מקום. האדם מקיים אותם מן הצד הרגשי שלהם, ולא מצד השכל שלו.
מצוות אלו - האדם "דש אותם בשכלו". מצד הלב, הוא לא דש אותם, אבל מצד השכל, הוא דש אותם.
יש מצוות אחרות, שאין להם כלל מקום אצל האדם, לא מצד השכל וגם לא מצד רגש הלב, והוא מקיים את המצוות הללו רק מתוך קבלת עול.
מצות אלו - האדם "דש אותם" הן בשכלו והן בלבו. אדם זה חושב לעצמו, בשל היותו בעל שכל, בשל היוות בעל רגש, אזי כאשר הוא מגיע לידי עשיית מצווה, לידי עשיית דבר של תוכן – הדבר צריך להיות מונח ומוסכם אצלו מצד ההיגיון או מצד הרגש,
אבל מצוות שהוא אינו מוצא להם מקום לא בשכל ולא בלב - קיומם הוא רק מצד קבלת עול, מצד ה"רגל" שבו. מצוות אלו, האדם דש אותם בשכלו ובלבו.
אולם יש גם מצוות, שלא רק במוחו ובלבו של האדם הוא דש אותם, אלא אפילו ברגלו ובעקבו. גם מצד קבלת עול – הוא לא מוצא להם מקום בנפשו.
גם כאשר האדם פועל בעצמו קבלת עול והוא עובד את הקב"ה מתוך ביטול עצמי, עדיין זה "אדם" שמבטל את עצמו. כללות מציאותו היא אדם, אדם בעל שכל, אדם בעל רגש ומדות. ועד כמה שהוא לא יבטל את עצמו, ועד כמה שהוא יעבוד מתוך קבלת עול – עדיין יהיו מעורבים בזה הגבלות השכל והרגש שלו. קיום זה, הוא לא ביטול וקבלת עול מוחלטים.
הביטול וקבלת העול של הבהמה, היא הרבה יותר מוחלטת מהביטול של בהמה. כי האדם אחרי הכל – הוא אדם. אדם בעל שכל ורגש.
קיום מצוות "שאדם דש אותם אפילו בעקביו", מצוות שאפילו "בעקביו" של האדם אין להם מקום, זה קיום שהאדם עושה אותם מתוך ביטול מוחלט.
תקיעת השופר בראש השנה, היא ביטוי של ביטול האדם אל הקב"ה, בתקיעת השופר אנו ממליכים את הקב"ה למלך עלינו. השופר הוא – קרן של בהמה דווקא. כי הביטול המוחלט של האדם, הוא כאשר הוא חש כבהמה כלפי הקב"ה, "אדם ובהמה תושיע ה'". לא די בביטול של ה"עקב", שאחרי הכל הוא חלק מקומת האדם, אלא צריך לתקוע בקרן של בהמה דווקא.
וזו המטרה שלנו: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה". יש לקיים, "תשמעון", את כל המצוות מתוך ביטול מלא ומוחלט, גם את אלו ש"האדם דש אותם בעקביו", גם את אלו שהעקב דש אותם.
•
במהלך מרוצת הדורות, היו תקופות של אנשי מעלה, אנשים מוכשרים, "הראשונים – כמלאכים". גם התקופות של "הראשונים – כבני אדם", הנחותים מאלו שהם "כמלאכים", עדיין היו הם בעלי כשרונות נעלים. אולם מצד גודל מעלתם, היכולת שלכם להיות בביטול וקבלת עול – היתה משימה קשה מאוד.
דווקא הדורות שלנו, בגלל ירידת הדורות ברמת ההבנה, בגלל שהתקופה שלנו היא "אנו – כחמורים", קל יותר לקיים את ה"תשמעון", גם את "המצוות קלות שאדם דש בעקביו".
על הפסוק "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה", מבואר בחסידות שכאשר משה רבינו ראה את הדור שלנו, דור של "עקבתא דמשיחא", דור שההשגה שלו בעניינים אלוקיים, נמוכה, והם מקיימים מצוות מתוך קבלת עול – הוא נעשה שפל ועניו בעיני עצמו. כי אדם בעל שכל, ככל שהוא יפעל בעצמו את הביטול, עדיין לא יהיה זה בתכלית. וזו מעלת הדור של "עקבתא דמשיחא".
דבר זה תואם את הפירוש בספרי חסידות על הפסוק "והיה עקב תשמעון" שמשמעות המילה "עקב": "עקבתא דמשיחא". שבדור ה"עקב" של הדורות, הדור של עקבתא דמשיחא, דור שלא מצטיין בשכל נעלה, דור שהוא בביטול - יהיה קל יותר לקיים את "תשמעון" אל כל "המצוות שהאדם דש בעקביו".
•
רבי לוי יצחק מבארדיטשוב מבאר בספרו את הפסוק "והיה עקב תשמעון" באופן הבא: "עקב – תשמעון". ה"עקב", הסוף, התכלית, המטרה היא – "תשמעון", לשמוע ולקיים את רצונו של הבורא.
השכר שאנו מקבלים על קיום המצוות, הן השכר הגשמי והן השכר הרוחני, ואפילו גן עדן ועולם הבא – הם לא "עקב" ותכלית קיום המצוות. שכר זה, עד כמה שהוא לא יהיה נעלה - הוא עדיין מוגבל.
התכלית, ה"עקב", של קיום המצוות – הוא עצם השמיעה, הציות וקיום רצונו של הקב"ה, למלא את רצונו של הבורא. כי בכך האדם מתאחד עם הקב"ה שהוא אינו מוגבל כלל, וזו התכלית האמיתית.
ביאורו זה תואם את ביאורו של רש"י: כדי להגיע ל"עקב" של קיום המצוות, להתאחד עם הקב"ה – הרי זה על ידי קיום המצוות בביטול מוחלט, על ידי "תשמעון" גם המצוות "שהאדם דש בעקביו".
וכאשר נקיים את המצוות באופן זה - נזכה למימוש המשך הפסוק: "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך".
(משיחת שבת פרשת עקב תשח"י)