כשמתבוננים במצב היהודים בעולם בכלל ובישראל בפרט, מגלים שגם כיום, עשרות שנים בלבד אחרי השואה האיומה וקום המדינה, שום דבר אינו מובן מאליו. לכאורה אחרי השואה אירופה היתה צריכה לתמוך ללא תנאים בישראל, כי היא היבשת שהפכה לבית קברות של העם היהודי והיתה ציפיה שהיא תהיה הראשונה שתתמוך בכל כוחה בישראל .
אבל פני הדברים אינם כך וזהו דבר שלא מובן מאליו. כולנו חשבו ש- 60 שנה לאחר תקומתה, המדינה קיימת כדבר המובן מאליו, אבל לפתע פתאום קם לו מנהיג מדינה ומצהיר שהוא מעוניין להחריב את ישראל, וכולם (מלבד אמריקה) שותקים... והשאלה היא, האם ישראל – שהיא הקיבוץ הכי גדול של העם היהודי – תהיה קיימת עוד מאה שנה , היא שאלה רצינית...
בפרשתנו ישנו רעיון שעשוי לשפוך אור על הנושא. ישנה איגרת שכתב הרמב"ם לרבנו עובדיה הגר שגר בבגדד. הוא שאל את הרמב"ם היות שהוא גר ואבותיו לא היו יהודים , האם עליו לומר "אלוקינו ואלוקי אבותינו" או בחנוכה כשמברכים על הנרות האם הוא יכול לומר "שעשה ניסים לאבותינו", והרי אבותיו לא נטלו חלק בנס החנוכה. וכך גם בברכת התורה "אשר בחר בנו", כלום ה' בחר בו, והרי אבותיו לא עמדו למרגלות הר סיני בשעה שהקב"ה בחר בעם ישראל. וכן לגבי המילים "שהוצאתנו מארץ מצרים" ועוד כהנה וכהנה ברכות ותפילות, שרבנו עובדיה הגר היה מסופק האם עליו לאמרם בגלל מצבו המיוחד כגר צדק.
השאלה הזאת אינה חדשה. בפרשתנו אנו קוראים על מצות ביכורים; יהודי שפירותיו הבשילו עליו להביא ביכורים לכהן בירושלים, ושם הוא בא ואומר תפילה שפותחת בתיבות אלו "הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו", ושוב נשאלת השאלה, מה אומר הגר בשעה שהוא מביא ביכורים לכהן, האם גם הוא יכול לומר "לאבותינו". אומרת המשנה במס' ביכורים (א, ד) "הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע לאבותינו לתת לנו, כשהוא מתפלל בפני עצמו אומר אלוקי אבות ישראל".
רבי מאיר (שהוא סתם משנה), שהוא עצמו היה ממשפחת גרים, צאצא של נירון קיסר (גיטין נו, א) אומר, שגר לא יכול לומר "לאבותינו" כי זה שקר, בשעת תפילה כאשר אדם עומד לפני הקב"ה חלילה לו לומר דבר שאינו לאמיתו, ולפיכך סבור רבי מאיר שהגר מביא את הביכורים אבל לא אומר את התפילה הזאת.
אבל אם נזהרים בשעת תפילה לפני הקב"ה מכל דבר שיש בו ספק וספק ספיקא של היפך האמת, אז לכאורה לכל יהודי ויהודי ישנם כמה בעיות... כשאנחנו אומרים בפסוק "כי באתי אל הארץ", כלום אתה באת אל הארץ? הרי מדובר על, נניח, יהודי בסוף בית ראשון ושהוא כבר עשרה דורות בארץ, מה המשמעות של "באתי", אתה לא באת משום מקום... האם זה לא היפך האמת? וכן ממשיכים שם בפסוק "ויביאנו אל המקום הזה, ויתן לנו את הארץ הזאת", והלא כל זה קרה לאבות אבותיך, ולא אותנו הוא הביא ולא לנו הוא נתן...
התשובה לכך מופיעה בפרשתנו בה אנו קוראים שמשה רבינו אומר לבני ישראל ימים ספורים לפני מותו "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם", נשאלת מיד השאלה מה הפירוש "היום הזה", והלא עם ישראל נעשה לעם ארבעים שנה קודם לכן בשעת מתן תורה! בא רש"י ואומר "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו היום באת עמו בברית" (דברים כז, ט) .
יהודי צריך להרגיש שמעמד הר סיני אירע היום. ועד"ז כתוב בפרשה "היום הזה ה' אלוקיך מצוך לעשות את החוקים האלה", וגם על פסוק זה אומר רש"י "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כאילו בו ביום נצטוית עליהם", שוב אנו נתקלים באותו רעיון שיהודי צריך להרגיש ולחוש שהיום הוא קיבל את התורה. וכן לגבי ביכורים – יהודי צריך להרגיש שהוא היום בא אל הארץ ולפיכך הוא נוקט בלשון "באתי", ומכאן זה נלקח להגדה של פסח "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
על יהודי להרגיש שכל מה שאירע והתרחש עם העם היהודי בעבר – זה קורה לו עכשיו בחייו שלו; הוא יצא ממצרים, הוא קיבל את התורה והוא נכנס אל הארץ. ומדוע זה חשוב? רואים בחוש שכשאדם בונה עסק חדש הוא שומר עליו ותמיד עוסק בלשפר ולשכלל אותו, כי הוא זוכר שהיה יום וזה לא היה שלו וחלילה זה עשוי לחזור על עצמו ולכן לעולם הוא לא יאבד את זה. הדור שלאחריו פחות שומרים על העסק כי הם נכנסו לתוך העסק בדרך ממילא , אולם בכל זאת הם שומרים עליו כי הם זוכרים כמה האבא דאג ושמר על העסק ופיתח אותו. הדור השלישי נכנס לעסק כדבר מובן מאליו, אצלו לא יכול להיות עולם ללא העסק , ולכן בדרך כלל הדור השלישי כבר קובר את העסק...
לפיכך באה התורה ואומרת, עליך להרגיש שיצאת ממצרים היום, אז אתה תגן בחרוף נפש על החירות שלך, אסור לקבל את זה כדבר המובן מאליו. היום קיבלת את התורה ולכן תשמור עליה כעל בבת עינך ואתה תלמד אותה לכולם. כך גם הביאה לארץ – אתה באת אל הארץ ולכן תשמור על הארץ הקטנה שלנו. היהדות מושתתת ומבוססת על היום, הכל קורה לך ומתרחש אתך, ולא מדובר בסיפור היסטורי שאירע לפני 3000 שנה. וא"כ גם הגר מביא וקורא, שכן היום גם הוא חלק בלתי נפרד מהעם היהודי, גם הוא היום יוצא ממצרים וגם הוא מקבל את התורה מחדש יחד איתנו בכל יום ונכנס לארץ בכל יום. ולהלכה הגר צריך לומר כמו כל יהודי "אשר בחר בנו" וכו' וכו', שכן היהדות היא דבר שמתרחש וקורה בכל יום ויום עם חוויה עכשווית, ובזה היהודי והגר שווים לכל דבר וענין, כולם עוברים את אותה החוויה.
ישנו דבר נוסף ועיקרי שעלינו להרגיש "היום": הגמרא מספרת שרבי יהושע בן לוי שאל את המשיח "לאימת אתי מר", מתי אתה בא. השיב לו המשיח: "היום". מסביר הרבי (בשיחת שמח"ת תש"נ) כי על יהודי לחוש ולהרגיש כאילו משיח מתגלה היום, שכן כאשר יהודי יודע שמשיח בא היום הוא יצפה לו אחרת לגמרי, הוא יתנהג אחרת לגמרי.
יהודים, משיח מגיע היום.