סטיב ממן, יהודי דתי מקנדה שמחזיק עסק של קניה ומכירה של רכבי אספנות עתיקים, מחזיק במשרדו תמונה של הרבי. לפני שנתיים הוא נסע לעיראק, לחפש בה עתיקות במחירים טובים. כשהגיע למדינה נפגש עם כומר מקומי, שסיפר לו על הזוועה שאנשי ארגון דעא"ש מבצעים בעיראק.
במדינה חיים כחצי מיליון איש המשתייכים לכת היאזידים. בעיני המוסלמים הם נחשבים 'בני השטן' ולגרועים יותר מה'כופרים' הרגילים – שזה כל מי שאינו מוסלמי.
כשכבשו את אזור היאזידים, אספו אנשי דעא"ש את כל בני העדה וערכו סלקציה. הם הפרידו בין הגברים לנשים (נשמע מוכר...), את הגברים רצחו את הנשים מכרו כשפחות. כל אישה זוכה במספר, ונמכרת במאה או מאתיים דולרים, אפילו באמצעות האינטרנט.
כאשר ממן שמע את הסיפור הזה, הוא נחרד; זה הזכיר לו את השואה האיומה, כשהיהודים הובלו ברכבות לאושוויץ, ושם ערכו בהם סלקציה: גברים לצד אחד ונשים לצד השני, וקעקעו לכל אחד מהם מספר על היד. לכן הוא החליט להקים רשת בינלאומית שתפדה את הנשים היאזידיות וילדיהן, ותשיב אותן לבני משפחותיהן. כשהתחיל בפרויקט, כולם נדו לו. אם ממשלות אינן מצליחות לעשות מאומה, אדם בודד יצליח?!
אך ממן לא התפעל מן הדברים ולא התייאש. הוא הקים מטות במונטריאול, בגרמניה, באנגליה ובצרפת, שנכון לשעה זו עובדים בהם 60 איש בהתנדבות. הם פועלים לגייס כספים, ויותר מכך – יוצרים קשרים חשאיים בעיראק כדי להגיע לאנשי דאע"ש ולשחרר את הנשים. דרך הפעולה שלהם היא להגיע אל רוכשי הנשים ואל הסוחרים בהן, ולהציע מחיר גבוה יותר כדי שיסכימו לשחרר את הנשים.
לטענתו, הוא הצליח לפדות יותר ממאה נשים, בסכומים שנעים בין 2000 ל 4000- דולרים לאדם, ויש עוד הרבה עבודה. ההערכות הן שיותר מ 3000- נשים נחטפו. ממן הספיק להתפרסם בעולם כ'שינדלר היהודי'. אבל כמו תמיד, ישנם כאלו שתמיד יעוררו שאלות ויקטרגו. דבר ראשון שאלו אותו, מה אתה רץ להציל נשים בעיראק? סייע לקהילה היהודית כאן במונטריאול!
על כך הוא משיב בדברי הרמב"ם: "כל המקיים נפש אחת בעולם, מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא" (סנהדרין י"ב, ג). פה אין מדובר בשאלה של עזרה, אלא בהצלת חיים. הוא מוסיף שבדורנו, אנו היהודים עלינו להיות ערניים לסבל של היאזידים יותר מכל עם אחר. הרי זה מה שקרה בזמן השואה; במשך שש שנים רצחו שישה מיליון מאחינו, והעולם ידע ושתק. אף אחד לא נקף אצבע בשביל להציל יהודים. אחרי המלחמה היתממו ואמרו: "לא ידענו מה קורה!". והנה, בשנת 2016 קורה אותו הדבר; דאע"ש עושים היום מה שהנאצים עשו אז, עם אותן השיטות. רוצחים גברים ומוכרים נשים, וכל העולם שותק. בתור יהודי הוא הרגיש מחויבות מוסרית לקום ולעשות מעשה.
אחרים טענו שפדיית הנשים מעודדת חטיפות נוספות מסוג זה. ייתכן ויש צדק בטענה הזו, אך מהי האלטרנטיבה?! לא לעשות מאומה ולתת לזוועה הזו להתרחש?! הוא מוסיף ואומר שאם שינדלר היה עושה את החשבונות הללו, הוא לא היה מציל 1200 יהודים (בנוסף לכך התקציב של דאע"ש הוא ארבעה מיליארד דולרים, כך שמדובר ב'כסף קטן' עבורם). ויש שכלל אינם מאמינים לו, וטוענים שאין לו הוכחות שאכן פדה נשים יאזידיות. לדעתם החשדנית זו בדיה שמשרתת תרמית לעקוץ אנשים תמימים. אפילו אם נניח שגם הם צודקים... העולם צריך להיות אסיר תודה לממן, שהעלה את הנושא לכותרות. אולי בזכות זה יקום איזה ארגון לגיטימי שיעשה משהו כדי להציל אותם. עם כל הביקורת, עד לרגע זה, מתוך שבעה מיליארד בני-אדם, רק ממן אחד קם ועשה מעשה.
הגמרא במסכת חגיגה מספרת: "תנו רבנן, מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חיסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין". הסיפור קרה לפני קרוב לאלפיים שנה. שני תלמידי חכמים, שהלכו מהישיבה ביבנה בדרום ללמוד תורה אצל רבי יהושע שהי גר אז בישוב פקיעין, נשאלו על -ידו: "מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימך אנו שותים!". דהיינו, אנחנו באנו ללמוד תורה ממך, ואין לנו מה לחדש לך. "אמר להם, אף-על-פי-כן, אי אפשר לבית מדרש בלא חידוש". לא ייתכן שלא נאמרו שום חידושים בישיבה.
הוא הוסיף ושאל אותם: "שבת של מי היתה?". באותם ימים, בישיבה ביבנה מלכו שני נשיאים; רבן גמליאל, שהיה המבוגר והחשוב, ולאחר-מכן מינו גם את רבי אלעזר בן עזריה שהיה אז רק בן שמונה עשרה שנה. הסדר היה ששלוש מתוך ארבע שבתות בחודש רבן גמליאל היה דורש, ושבת אחת רבי אלעזר בן עזריה. לכן היו שואלים "שבת של מי היתה?!". מי דרש השבוע – הרבי הזקן או הצעיר. הם ענו לו: "שבת של רבי אלעזר בן עזריה".
רבי יהושע שאל אותם: "ובמה הייתה ההגדה היום?". הם "אמרו לו בפרשת הקהל". מהי 'הקהל'? השנה הזו, תשע"ו, היא שנת 'הקהל', השנה שבאה אחרי שנת השמיטה, ככתוב בתורה: "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם הקהל את העם האנשים הנשים והטף... למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיך" (וילך י -י"ב).
דהיינו, פעם בשבע שנים, בחג הסוכות שאחרי שנת השמיטה, כל העם צריך לבוא לבית-המקדש ושם המלך היה נעמד על בימה גבוהה וקורא חלקים מספר דברים, וכל זה כדי לחוות מחדש את מעמד הר סיני. פעם בשבע שנים לעבור חוויה דומה למתן תורה, כשכל עם ישראל עמדו למרגלות הר סיני.
לכך התכוונו התלמידים שאמרו לרבי יהושע שהדרשה עסקה "בפרשת הקהל". שאל רבי יהושע, "ומה דרש בה?". אמרו לו: "הקהל את העם האנשים והנשים והטף. אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע; טף למה באין? אלא כדי ליתן שכר למביאיהן". מילא המבוגרים באים ללמוד, אבל בשביל מה להביא את הטף, את הקטנים? הם הרי רק יעשו רעש ויפריעו למבוגרים לשמוע את קריאת התורה מפי המלך.
אמר רבי אלעזר: שאף-על-פי-כן מביאים אותם, כי חשוב שגם הם יהיו חלק ממעמד הקהל, שהוא מעין מתן תורה. מוסיף התוספות ואומר על המילים "ליתן שכר למביאיהן": "ועל זה סמכו להביא קטנים בבית הכנסת". לכאורה, ילדים קטנים מרעישים בבית הכנסת ומפריעים למבוגרים להתרכז בתפילה, ואם-כן מוטב שישאירו אותם בבית. אומר התוספות, מ'הקהל' למדנו שילדים צריכים להיות חלק מהחוויה היהודית, אפילו שהם מרעישים. אמר להם רבי יהושע: "מרגלית טובה הייתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני".
גם בימינו, לאחר חורבן בית-המקדש, הרבי עורר מאוד שהשנה שלאחר שנת שמיטה, תוקדש ל'שנת הקהל' לא רק בחג הסוכות אלא שבמשך כל השנה יהודים יתאספו יחד כדי להתעורר ולהתחזק בקיום התורה והמצוות שזוהי המטרה של מצות "הקהל".
ועוד דרש רבי אלעזר על פסוק מפרשתנו, פרשת כי תבוא: "נאמר בפרשתנו: 'את ה' האמרת היום... וה' האמירך היום" שפירושו הוא שאנחנו בחרנו בה', וה' בחר בנו. זה בשונה ממתן תורה, אז הקב"ה בחר בנו ורק אחר-כך בחרנו בו. "היום" – ארבעים שנה לאחר-מכן, אומר משה רבינו: אתם בוחרים בו ראשונים, וכתוצאה מכך הוא בוחר בכם. ועל -כך דרש רבי אלעזר בן עזריה ואמר: "אמר להם הקב"ה, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם. אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם דכתיב שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שנא' ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (חגיגה ג, א).
רבי אלעזר דרש שכאשר יהודי מכריז "שמע ישראל ה' אחד", הוא בוחר בקב"ה שהוא ה' אחד ואין עוד, ובאותה שעה הקב"ה בוחר דווקא בו, ביהודי, ועושה אותו "לעם סגולה".
התורה ממשיכה ואומרת: איך נהיֶ ה "עם סגולה"? על -ידי: "ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה לשם ולתפארת" (תבוא כ"ו, י"ט).
מה הפירוש "לתתך עליון על כל הגוים לתהלה לשם ולתפארת"? אומר המדרש: "שיהיו אומות העולם משתבחין בך ומתאווים לשימושך" (מדרש הגדול). דהיינו, שכל העולם יתפעל מההתנהגות של היהודי, יעריך אותו ויראה זכות לשמש אותו. מוסיף הרבי ואומר, שאסור חלילה שה"לתתך עליון" יעורר רגש של גאווה ביהודי שהוא מעל כולם אלא אדרבא – .( הדבר צריך לעורר בו רגש של אחריות לכל העולם (שיחות קודש תש"מ ח"ד ע' 1052
איך זה קורה? איך גורמים שנהיה "לתהלה לשם ולתפארת"? על-ידי יהודים כמו ממן, שלא אומרים "שלום עלי נפשי", אלא כמו שהרבי אומר, מרגישים רגש של אחריות לנשים הרחוקות מהם אלפי קילומטרים ונתונות לסבל, וקמים ועושים מעשה. הם מביאים לכך ש"אומות העולם משתבחין בישראל"