אחד האנשים המדוברים ביותר בארה"ב בימים אלו הוא דונלד טראמפ. בין אם מסכימים אתו בין אם לאו, דבר אחד ברור: המיליארדר הזה מוביל את סדר היום בתקשורת, כל נושא שהוא מעלה הופך לנושא החם שכולם מדברים עליו.
בחודש אלול אנו נוהגים לתקוע בשופר בכל בוקר אחרי התפילה. הטעם לזה מובא בטור, שבר"ח אלול הקב"ה אמר למשה לעלות להר סיני כדי לקבל את הלוחות השניים, ולכן אלו ימי רצון שתוקעים בהם בשופר כדי לעורר .( את העם לנצל את עת הרצון ולעשות תשובה (ראה התוועדויות תשמ"ב ח"ד, ע' 2103
כולם מכירים את הסיפור; משה רבנו ירד מהר סיני עם הלוחות הראשונים, ואז, כשראה במו-עיניו את עגל הזהב, הוא שבר את הלוחות. לאחר מכן התפלל משה לה' שימחל לעם ישראל על העוון החמור של עבודה זרה. ואכן, ה' מחל להם, ואמר למשה שהוא מוכן לתת להם לוחות שניים וציווה את משה "פְּ סָ ל לך שני לוחות אבנים כראשונים, וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שִׁ בַּ רְ תָּ ". (תשא ל"ד, א). בפעם הראשונה הקב"ה סיפק גם את לוחות האבן וגם כתב עליהם את עשרת הדיברות. הפעם הקב"ה אמר למשה שהוא, משה, יביא את הלוחות עצמם, והקב"ה יכתוב את המילים. אומר רש"י, מאיפה משה הביא את הלוחות? "הראהו מחצב סנפרינון מתוך אהלו ואמר לו הפסולת יהיה שלך. משם נתעשר משה הרבה".
משה מצא מחצב של אבן ספיר בתוך האוהל שלו, ומשם חצב שני לוחות אבן כדי שעליהם הקב"ה יכתוב את עשרת הדיברות. מהפסולת והשיירים של הלוחות משה התעשר.
כשעַ ם ישראל יצא ממצרים הוא יצא עשיר. עוד לפני היציאה ה' ביקש מהם "ונִ צַ לְ תֶּ ם את מצרים". ואכן הם עשו זאת, אבל משה רבינו היה עסוק באותן שעות בדבר חשוב יותר; הוא הלך לחפש את ארונו של יוסף הצדיק, שציווה לפני מותו: "והעליתם את עצמותי מזה אִ תְּ כֶ ם", ולכן לא יצא ממצרים עשיר.
יתרה מזו; משה מנהיג ישראל ואוהב ישראל אף פעם לא דאג לעצמו! הוא היה עסוק אך ורק בצרכי העם, מהבוקר עד הערב. הקב"ה ידע שמשה רבנו מעולם לא יחצוב באדמה כדי לחפש יהלומים או כל דבר אחר כדי להתעשר. לכן הקב"ה נתן לו שליחות, להכין את שני לוחות האבן, לוחות הברית, והם היו מאבן ספיר כחולה. ואז, בדרך אגב, נתעשר משה.
בכל אופן, מכל זה עולה המסקנה, שכל דבר שקשור לתורה כרוך בעשירוּת. לוחות הברית לא ניתנו על אבנים פשוטות, ואפילו לא על אבני ירושלים, אלא על דווקא האבנים היקרות ביותר שיש בעולם.
וגם זה שנתן את התורה, דהיינו משה רבינו, שעליו נאמר "משה קיבל תורה מסיני" והתורה נקראת על שמו "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג, כ"ב) – אף הוא התעשר בזכות התורה.
הקב"ה דאג לכך שזה שמוסר את התורה יהיה עשיר. זה נכון לא רק אצל משה רבנו, כותב התורה שבכתב – חמשה חומשי תורה, אלא גם החכם המפורסם שהייתה לו ה'ברייטקייט', התעוזה, לכתוב את התורה שבעל-פה. גם הוא היה עשיר.
רבי יהודה הנשיא שחי בגליל אחרי חורבן ביהמ"ק השני, היה נשיא ישראל באותה תקופה, והוא היה זה שהחליט לשנות מסורת של אלף וארבע מאות שנה, שבמהלכן היה אסור להעלות על הכתב את התורה שבעל פה. היה צריך להעביר אותה מדור לדור, מאב לבן ומרב לתלמיד, אך בדיבור ולא בכתב: "דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבן" (גיטין ס, א).
רבי יהודה הגיע למסקנה ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך", ואם הוא לא יכתוב את התורה שבעל-פה היא תישכח חלילה, לכן הוא החליט להתחיל את המפעל של כתיבת המשנה.
התלמוד מספר על רבי שהוא היה עשיר גדול מאוד, ועל שולחנו היו כל סוגי הירקות במשך כל השנה. בדרך כלל לכל ירק יש עונה משלו, ורק במהלכה ניתן להשיג אותו בחנויות, ואילו על שולחנו של רבי הכול היה תמיד בנמצא. ויתרה מזו, הגמרא (בבא-מציעא פה, א) מספרת, שמפקח האורוות של רבי היה עשיר יותר משבור מלך פרס. וזאת מפני שלרבי היו בהמות כה רבות, והחוק היה שהזבל של הבהמות שייך למפקח וביכולתו למכור אותו. היה שם כל- כך הרבה זבל, שהוא התעשר ממנו מאוד.
מאתיים שנה לאחר מכן קם בבבל מנהיג יהודי דגול בשם רב אשי, ובמשך שישים שנה ישב עם מאתיים תלמידי חכמים בישיבה שלו וערכו את הפרויקט המונומנטלי של התלמוד. גם עליו מסופר שהיה אדם עשיר מאוד. רואים כאן דבר מעניין מאוד. שלושת המנהיגים שכתבו את התורה שבכתב ושבעל פה היו עשירים גדולים. הגמרא מציינת ואומרת: "מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד... מימות רבי עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד" (סנהדרין לו, א).
נשאלת השאלה מדוע זה באמת כך? לכאורה עשירות גורמת לאדם להיות יותר חומרני ומגושם. אנשים עניים יש להם סיכוי להיות יותר רוחניים. דווקא הסגפן יכול להתמקד ברוחניות. כסף זה ניסיון גדול. ואם כן, לכאורה היה מתאים שמשה רבינו יהיה איש סגפן ועני שחי במערה ואוכל לחם ומים, וכך הוא מתקרב לקב"ה.
התשובה היא פשוטה. כשדרוש מנהיג שיצליח להשפיע על העם היהודי בצורה משמעותית, הוא חייב להיות אדם שיש לו הצלחה פיננסית. כמו שרואים בימינו, שדווקא אדם עשיר יש לו את הכוח והעוצמה להשפיע. ולכן, כשזה הגיע למנהיגים שצריכים לשנות את ההיסטוריה של העם היהודי, הקב"ה דאג לכך שהם יהיו עשירים. (ראה ( התוועדויות תש"נ ח"ב עמ' 86
רואים זאת גם בימינו אלה. כשילד בר מצווה מקבל על עצמו עול תורה, הוא מתעשר יחסית לילד בן שלש עשרה, לפני בר המצווה לא היה לו כלום, וכעת, ברגע שקיבל עול תורה ומצוות, כולם מעשירים אותו – "גדלהו משל אחיו" – ודואגים שהתורה תבוא יחד עם עשירות. מדוע? כי ברגע זה הוא צריך להיות "דוגמה חי'" לכל חבריו, ואם רואים שזה ילד מצליח שקיבל הרבה מתנות ועם כל זה הוא מניח תפילין בכל יום, הרי זה יכול להשפיע גם על אחרים.
החודש שבו התעשר משה היה חודש אלול. החודש הזה הוא, אפוא, מסוגל לעשירות, ועלינו רק לקבל עול תורה והכל כבר יסתדר מעצמו.