מסופר במדרש ש"אגריפס המלך ביקש להקריב ביום אחד אלף עולות, שלח ואמר לכהן גדול אל יקריב אדם היום חוץ ממני", ייתכן שזה היה ביום הראשון למלכותו או כיו"ב, והוא החליט שבאותו היום הוא שומר את המזבח לקורבנות של עצמו. והנה "בא עני אחד ובידו שתי תורים, אמר לכהן הקרב את אלו, אמר לו: המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום. אמר לו: אדוני כהן גדול ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריבן אתה חותך פרנסתי, נטלן והקריבן".
באותו לילה "נראה לו לאגריפס בחלום קרבן של עני קדמך" הראו לו משמיים שהקרבן של – אותו עני שהקריב שני ציפורים קטנים חשוב יותר בעיני הקב"ה יותר מאשר אלף העולות – שהקריב אגריפס המלך. "שלח ואמר לכהן גדול לא כך צויתיך אל יקריב אדם חוץ ממני היום".
למשמע שאלתו, סיפר לו הכהן הגדול דברים כהווייתן: "אדוני המלך בא עני אחד ובידו שתי תורים אמר לי הקרב אלי את אלו, אמרתי לו המלך צוני ואמר לי אל יקריב אדם חוץ ממני היום. אמר ארבעה אני צד בכל יום ואני מקריב שנים ומתפרנס משנים, אם אי אתה מקריב אתה חותך את פרנסתי, לא היה לי להקריבן? אמר לו ]אגריפס[: יפה עשית כל מה שעשית" )ויק"ר ג, ה(.