על פי לקו"ש חי"ט, שיחה ד' לפרשת עקב | לא כל הפרטים שבשיחות מופיעים בדרשה, מומלץ לעיין במקור!
מהו הזמן הטוב ביותר לירידת גשמים? • מה ההבדל בין שכיר לעצמאי? • ולמה התעריף לנסיעה של 45 קילומטר ומעלה הוא כ"כ יקר?
פתיחה
40 שנה עם ישראל חי במדבר את 'החיים הטובים'. הלחם מהשמים, המים מהבאר של מרים. מיזוג האויר מענני הכבוד. אין ארנונה, אין חשמל, אין גז. כל היום יושבים ולומדים תורה. ועוד ממי? ממשה רבינו. מי יכול להיות לנו מורה יותר טוב ממשה רבינו? מי שלמד את התורה מהקב"ה בעצמו. כשמסתיימים ה40 שנה, עם ישראל קולט שנגמרו הזמנים הטובים. כמו אברך כולל, שחי באהלה של תורה כמה שנים, וכעת מבין שהגיע הזמן לצאת לעבוד.
עם ישראל מתכונן להיכנס לארץ, והוא חושש עד מאוד. הוא מוטרד גם מבחינה גשמית-כלכלית: האם יהיה מה לאכול? האם יירדו גשמים? האם תצמח תבואה? איך יתמודדו עם גויי הארץ? וגם, העם מוטרד בדאגות רוחניות: איך אפשר לדבוק בה', להתפלל מתוך כוונה, להתמסר ללימוד תורה, כשהראש מלא בדאגות חומריות וגשמיות??
ספר דברים בעיקרו בא לענות על כל השאלות האלו. במשך חמישה שבועות, מראש חודש שבט ועד ז' באדר – יום פטירת משה רבינו, בא משה להסביר לעם איך שורדים ומשגשגים רוחנית [וגם כלכלית] בארץ.
הפסוק אותו נלמד היום, הוא חלק מפרשה שניה של קריאת שמע, אותה אנו קוראים [לפחות] פעמיים ביום. פרשה זו היא גם אחת מארבע הפרשיות שנמצאות בתפילין.
בואו נראה את הדברים מבפנים:
פתחו את החומשים בפרשת עקב, פרק יא, פסוק יד.
ר' אברהם קרא בבקשה את הפסוק:
וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִֽירֹשְׁךָ֖ וְיִצְהָרֶֽךָ׃משה רבינו מניח כאן את היסודות להצלחה בחיים: יתנו – יקבלו, לא יתנו – לא יקבלו.
אם עם ישראל ישמע בקול ה' [והיה אם שמוע תשמעו..] - ירד גשם, תצמח תבואה, יהיה פרנסה. אם חלילה עם ישראל לא ישמע בקול ה' –אזי חלילה..
זה מה שאומר הפסוק שלנו:
לאחר פסוק יג, בו נאמר: אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנכי מצווה אתכם.
אזי, בא פסוק יד, ואומר: ונתתי מטר ארצכם בעתו, יורה ומלקוש, ואספת דגנך תירושך ויצהרך.
זה הפסוק. מה רש"י אומר?
ר' ברוך, קרא נא את רש"י:
ונתתי מטר ארצכם – עשיתם מה שעליכם. אף אני אעשה מה שעלי:בקריאה שטחית של הפסוק אפשר לומר שרש"י מסכם במשפט אחד את כל הרעיון: אם אתם תעשו מה שצריך, גם אני אעשה את שמוטל עלי. אך אם חלילה אתם לא תקיימו את המוטל עליכם, אזי חלילה גם אני וכו'..
בקריאה מדוקדקת של הרש"י, נגלה עולם חדש:
"עשיתם מה שעליכם". איך קיימתם את המצוות? עשיתם מה שעליכם. זהו. ככה הקב"ה מסכם את קיום המצוות של עם ישראל. אין התלהבות, אין מאמץ, אין השקעה. עשיתם מה שצריך ולא יותר.
והשכר שמגיע על כך הוא זהה. מידה כנגד מידה:
"אף אני אעשה מה שעלי". תקבלו מה שדרוש לכם. מה שאני מחויב לתת לכם. זהו.
איפה ההתלהבות? איפה הברכה? איפה השמחה במתן שכר לעם ישראל? אין. לא קיים בקיום מצוות שכזה.
השאלה
וכאן נשאלת שאלה פשוטה: מאיפה רש"י מביא את זה? מה מכריח את רש"י ללמוד בפסוק שמדובר כאן על קיום מצוות 'כדי לסמן V ולהמשיך הלאה'? מה רע להסביר את הפסוק כפשוטו שעם ישראל מקיים מצוות בהידור, והקב"ה מעניק לו ברכה בשפע?
הביאור
התשובה לשאלה הזו נעוצה לא כאן. אלא הרבה קודם.
בסוף חומש ויקרא, בפרשת בחוקותי. גם שם הקב"ה מבטיח לנו שכר ו'חיים טובים' אם נקיים מצוות.
אבל רש"י, כשהוא קורא את הפסוק שם ואת הפסוק כאן, הוא רואה הבדל שזועק לשמים. גם כאן הקב"ה אומר שאם נקיים מצוות יירד גשם, אבל בא נראה איזה גשם יירד, אקרא את הפסוק בפרשת בחוקותי. שימו לב למילים:
וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ׃למי שייך הגשם?
"ונתתי גשמיכם".
הגשם שייך לכם. הגשם הוא שלכם.
יותר עמוק, וגם יותר מדויק: הברכה היא לכם. הברכה מהקב"ה היא עבורכם. לא עבור האדמה. יש כאן רמז למהותה של הברכה: זו ברכה שאינה מוגבלת באדמה. בכללי טבע, היא ברכה לשפע על טבעי.
נקרא כעת את הפסוק שלנו, ונראה את מה שכל כך בלט לרש"י.
ר' זונדל, בכבוד, קרא בקול ובהטעמה:
וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹכן! קראתם נכון. הגשם הוא לא שלנו. הוא של האדמה. יותר עמוק: הברכה היא בהתאם לאדמה. הברכה גבולית, השפע יורד בהתאם לכללי הטבע.
על הנקודה הזאת רש"י רוצה לעמוד. הוא רוצה להסביר לנו מה פשר השינוי. ולמי באמת "שייך" הגשם – לנו או לאדמה.
את פרשת בחוקותי אין צורך להסביר, רש"י כבר הסביר זאת שם.
"אם בחוקותי תלכו" – שתהיו עמלים בתורה.
שם מדובר על עמל, על יגיעה בתורה, והשכר הוא בהתאם: "וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם". הברכה היא עבורכם.
אצלנו, לעומת זאת, כתוב " וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר־אַרְצְכֶ֛ם", הגשם, הברכה, שייכת לאדמה, לכן רש"י בא ומסביר: מדובר כאן ביהודים שמקיימים מצוות 'כדי לצאת ידי חובה', עושים את מה שמוטל עליהם. ולכן השכר הוא בהתאם.
אם נרצה, נוכל להמשיך ולהשוות בין פרשת עקב לפרשת בחוקותי, ונגלה דבר מעניין:
בפרשת בחוקותי נעמד רש"י על המילים וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם ואומר:
בשעה שאין דרך בני אדם לצאת, כגון בלילי שבתות ובלילי ימים טובים:- רק בלילות שבת וחג!
אצלינו רש"י כבר לא כך בטוח בכך. הוא מביא כאופציה ראשונה שאולי הגשם יירד לא רק בשבת וחג, אלא בכל לילה.
ר' זונדל תקרא את רש"י בבקשה:
בלילות שלא יטריחו אתכם. דבר אחר: בעתו, בלילי שבתות שהכל מצויין בבתיהם:הפירוש הראשון והעיקרי הוא שהגשם יירד בכל לילה.
למה?
מאוד לא הגיוני ולא מסתבר שגשם שיורד פעם בשבוע, יספיק בשביל כל כמויות המים האדירות שהאדמה צריכה. אבל כשעם ישראל עושה מעל ומעבר, 'עמל' בתורת ה', הקב"ה גם עושה מעל ומעבר. הוא עושה נס, מעל הטבע, כך שהגשם יירד בזמן הכי נוח בשבוע, ליל שבת, כשאף אחד לא נמצא ברחוב, והגשם הזה יספיק לכל השבוע.
בפרשה שלנו, כשעם ישראל "עושה מה שעליו", הוא לא 'קורע את עצמו' בשביל הקב"ה. כבר רש"י מסופק האם הקב"ה יצא מגדריו, גדרי הטבע, ויעניק ברכה על טבעית. לכן רש"י הוא מביא כפירוש ראשון ועיקרי שהגשם יירד בכל לילה. לא רק בליל שבת. פרק זמן סביר והגיוני בשביל להשקות את האדמה, אך עם זאת: מעט פחות נוח. עדיין ישנם אנשים ברחובות.
ההוראה
לפעמים אדם חושב לעצמו: אני מקדיש זמן לתפילות בכל יום. משתתף בשיעור תורה. שומר שבת, אוכל כשר. מספיק. מעבר לזה, אני רוצה 'ספייס'. אני רוצה את החיים האישיים שלי לעצמי. למשפחה. לא רוצה להיות משועבד כל היום וכל הלילה לתורה. זה מעיק חלילה.
על כך אומרת התורה: אם בחוקותי תלכו – שתהיו עמלים בתורה! אנחנו לא שכירים אצל הקב"ה, אנחנו שותפים. זאת התורה שלנו. אנחנו משקיעים בה, אנחנו עמלים בה.
ועל כך מבטיח הקב"ה: אם אתם תתנהגו מעל המצופה ותצאו מגדריכם, אני מבטיח גם לצאת מגדרי ולברך אתכם גם כן ברכה עד בלי די.
••
הגמרא במסכת חגיגה (דף ט, עמוד ב) מספרת על דו שיח מרתק שהתרחש בין התנא בר היי היי להלל:
אמר ליה בר הי הי להלל:
מאי דכתיב (מלאכי ג, יח) ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו? היינו צדיק היינו עובד אלהים, היינו רשע היינו אשר לא עבדו?
[-מדוע חוזר הפסוק על עצמו: הרי צדיק ועובד אלוקים זה היינו הך, וכן רשע ו'אשר לא עבדו'?]
אמר ליה:
[גם ה'עבדו' וגם 'לא עבדו' שניהם צדיקים גמורים הם, אלא שהוא חוזר על לימודו מאה פעמים, והוא חוזר על לימוד 101 פעמים]
אמר ליה:
ומשום חד זימנא קרי ליה לא עבדו?
[האם משום שלומד רק 100 פעמים, ולא 101, נקרא 'אשר לא עבדו'??]
אמר ליה:
אין! צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא חד עשר פרסי בתרי זוזי.
[כן! לך ל'בעל עגלה' ותשאל. התעריף למרחק של 10 פרסאות, כ40 קילומטר, הוא זוז אחד. ל11 פרסאות התעריף כפול – 2 זוז.]