קרה בראש השנה תשל"ד. שבוע לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים. שני מחבלים פלסטינים תקפו רכבת נוסעים שהייתה בדרכה בברטיסלבה לווינה. מצוידים ברובי קלצ'ניקוב, השתלטו השניים על הרכבת בעת שעצרה בתחנה הראשונה באוסטריה.
בין הנוסעים היו יהודים שיצאו מרוסיה והיו בדרכם לישראל. המחבלים תפסו חמישה יהודים וקצין מכס אוסטרי, נסעו לנמל התעופה של וינה, ואיימו להרוג את בני הערובה אלא אם אוסטריה תמנע את הגירת היהודים מרוסיה ותסגור את מחנה המעבר של הסוכנות היהודית שהיה ממוקם לא הרחק מוינה.
בתום משא ומתן הודיע ראש ממשלת אוסטריה, ברונו קרייסקי, על סגירת המחנה. בני הערובה שוחררו, והמחבלים הורשו לעזוב את אוסטריה וטסו ללוב.
ראשת ממשלת ישראל דאז, גולדה מאיר, האשימה את קרייסקי בכניעה לטרור ובזה מעודדת עוד ועוד חטיפות מהסוג הזה. באותו יום היא נסעה לאירופה, לנאום בכנס של כל ראשי מדינות אירופה. שם היא גינתה ברבים את ההתנהגות של ממשלת אוסטריה, והמשיכה הישר לווינה להיפגש עם ברונו קרייסקי עצמו.
קרייסקי עצמו היה יהודי, ובעיתונים בארץ הוא כונה 'בוגד' ו'אנטישמי'. את ממשלת אוסטריה אף כינו 'נאצים'.
אל הפגישה בין השניים נכנסה גולדה מאיר הישר משדה התעופה. היא נמשכה ארבעים וחמש דקות והייתה קשה מאוד. כששבה לארץ, אמרה בסרקזם לעיתונאים שביקשו לשמוע מה היה: "כוס מים הוא אפילו לא הציע לי".
הסיפור הזה הדהד מקצה העולם ועד קצהו.
אדם ששומע סיפור כזה מיד מתרגש ולא יתכן שלא יפתח רגשות של תיעוב מיהודי שהפנה את גבו לעמו, נכנע לטרוריסטים וסגר את מחנה המעבר של יהודי רוסיה.
אבל כמו בכל סיפור, גם כאן יש יותר מצד אחד.
אבל קודם כל קצת רקע. באותה תקופה בריה"מ לא התירה יציאת יהודים מרוסיה, וגם כשהתירה, היא לא הרשתה להם לטוס ישר לארץ ישראל. הם היו חייבים לצאת למדינה אירופית אחרת ומשם לטוס למחוז חפצם. וגם אז, לא בטיסה, אלא דווקא ברכבת.
המדינה היחידה בכל אירופה שהייתה מוכנה להרשות להם לעבור דרכה הייתה אוסטריה, דהיינו קרייסקי, היהודי ה'בוגד', היה היחידי באירופה שהרשה ליהודי רוסיה לעבור דרך אוסטריה בדרכם לישראל. עד לאותו אירוע, 164 אלף יהודים הגיעו לישראל דרך אוסטריה ממדינות מזרח אירופה.
בשנת 2006 התפרסם מסמך סודי מאותה פגישה, ששופך אור אחר על כל הסיפור: מיד בתחילת הפגישה ברונו קרייסקי העיר לגולדה מאיר על כך שהעיתונות בישראל מכנה אותו 'בוגד'. הוא קבל על כך, וטען שאף שאיננו ציוני, ואף פעם לא היה דתי, עם זאת מעולם הוא לא התנכר למוצאו היהודי ולכן התיר ליהודי רוסיה לעבור דרך מדינתו לישראל. הוא הוסיף וטען: הייתכן אבל שהעיתונות הישראלית קוראת לאוסטרים בשמות גנאי ואף אומרת שהם נאצים... הלוא הוא מתיר ליהודים לעבור דרך ארצו לישראל, על אף מחאותיהן של מדינות ערב על עזרתו למדינת ישראל. -
אלא שלפני המחאות, מיד בתחילת השיחה, התחייב קרייסקי שגם להבא יתיר ליהודי בריה"מ לעבור דרך אוסטריה בדרכם לישראל. אלא שאת מחנה המעבר הזה יסגור, מסיבות ביטחוניות, וגם זה בהדרגתיות.
גולדה מאיר באה במטרה לשכנע אותו להתיר ליהודים לעבור דרך אוסטריה, אולם הוא הקדים אותה. בנוסף לכך טען שלדעתו, המעשה שלו מנע שפיכות דמים. הוא מודע לעמדה הישראלית, נגד ניהול משא- ומתן עם הטרוריסטים, אולם הוא לא היה מוכן שאנשים יירצחו בגלל אי הכניעה שלו לטרור. הוא - הוסיף שאילו היהודים היו נרצחים, חלילה, גם אז היו מאשימים אותו שלא פעל מספיק כדי להצילם. בפועל, גם לאחר אותו אירוע, עברו יותר ממאה אלף יהודים דרך אוסטריה בדרכם לישראל, ובסך הכול, בין השנים 1968 - 1986 יצאו 270 אלף יהודים מבריה"מ דרך וינה.