מבוסס על לקוטי שיחות יט/94 ועוד | זמן משוער: 8 דקות
פתיחה: צריך סדר עדיפויות בחיים (1 דקה)
בחיים, לכל אחד מאיתנו יש סדר עדיפויות משלו. אצל אחד, המשפחה קודמת לעסקים; אצל השני, העסקים קודמים למשפחה, וכן הלאה.
פתגם עממי אומר כי יש שלושה דברים שהם עניין של סדר עדיפות: זמן, כוח וכסף. אם אדם אומר "אין לי זמן" או "אין לי כוח" או "אין לי כסף" לעשות משהו מסוים – פירושו של דבר שהדבר נמצא בסוף סדר העדיפויות שלו. יש לו זמן, כוח וכסף לדברים אחרים שנמצאים בראש סדר העדיפויות.
השאלה היא, האם גם בין מצוות התורה יש סדר עדיפויות?
במבט ראשון: יש סדר עדיפות בתורה, קלה מול חמורה (חצי דקה)
במבט ראשון נראה שגם בתורה יש סדר עדיפויות. יש מצוות חמורות ולעומתם יש מצוות קלות, יש מצוות מן התורה ("דאורייתא") ולעומתם יש מצוות מתקנת חכמים ("דאורייתא"), יש דברים שהם בבחינת חובה ולעומתם יש דברים שהם בבחינת הידור, יש דינים ולעומתם יש מנהגים, וכן הלאה.
ואכן, לפעמים אנשים עושים סדרי עדיפויות בתורה ואומרים: "קודם כל אני יקיים את המצוות החמורות, ורק אחר כך תתחיל לדבר איתי על המצוות הקלות". אנשים אחרים אומרים: "אני עדיין לא מקיים את כל ההלכות, איך אתה מצפה שאקח על עצמי גם מנהגים והידורים?".
במבט שני: אין סדר עדיפות בתורה, קלה כבחמורה (2 דקות)
אבל במבט שני, התורה שוללת התייחסות כזאת. פרשת השבוע נקראת "עקב" בגלל שהיא פותחת במילים "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה".
המדרש תנחומא (ורש"י) מסביר מדוע התורה השתמשה בביטוי די נדיר "עקב" (המופיע בהקשר דומה רק 5 פעמים בתורה!) – מפני שבין תרי"ג מצוות יש מצוות חמורות שאנשים מחשיבים אותם מאוד, ויש מצוות קלות שאנשים לא מתייחסים אליהם כראוי אלא "משליכים אותם תחת עקביהן". אומרת התורה "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" – גם למצוות האלו, הנמצאות בעקב, אתם צריכים לשמוע ולהתייחס ברצינות.
לכן דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אומר בספר תהילים (פרק מט) "למה אירא בימי רע, עוון עקבי יסובני" – ממה אני מפחד וחושש, מכך שאולי לא התייחסתי מספיק ברצינות למצוות הקלות הנמצאות בעקב, "עוון עקבי יסובני".
וכמו שאומר "רבינו הקדוש" בהתחלת פרק ב' של פרקי אבות: "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה". כלומר: אל תעשה אפליה בין המצוות, אל תעשה סדרי עדיפויות במצוות, אל תחשוב שיש "מצוות סוג א'" ו"מצוות סוג ב'", אלא התייחס אליהם במידה שווה, "הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה1".
הסבר: המכנה המשותף של המצוות – החיבור אל ה' (2 דקות)
ההסבר לכך הוא, ש-248 מצוות עשה נמשלו ל-248 איברי האדם. אומנם יש איברים מרכזיים ויש איברים משניים, אבל יש מכנה משותף לכל האיברים – כולם הם חלק מגוף האדם, ובכולם זורם הדם שהוא הנפש. גם בעקב שברגל זורם דם הנפש וגם בראש זורם דם הנפש.
אותו דבר בנמשל, בנוגע למצוות התורה. נכון שיש מצוות חמורות ומצוות קלות, אבל יש מכנה משותף אחד לכל המצוות – כל המצוות מחברות אותנו אל הקב"ה, ומבחינה זו כל המצוות שוות, המצוה הקלה מחברת אותנו אל ה' וגם המצוה החמורה מחברת אותנו אל ה'[^2].
זו הכוונה הפנימית של דברי בן עזאי (פרקי אבות ד/ב): "הוי רץ למצוה קלה, ובורח מן העברה[3]... ששכר מצוה מצוה, ושכר עברה עברה" – עליך לרוץ למצוה קלה בדיוק כשם שאתה רץ למצוה חמורה, והסיבה היא מפני ש"שכר מצוה מצוה", השכר של המצוה הוא עצם ההתחברות אל הקב"ה, וזה נעשה במידה שווה בכל המצוות, הקלות והחמורות.
סיפור: נטילת ידיים שהצילה (2 דקות)
מספרים על יהודי שנקרא לשורות הצבא האמריקני בשעת מלחמת קוריאה, וכאשר נכנס לרבי לקבל את ברכתו, קיבל גם עצה טובה: "בהיותך בצבא, השתדל בכל מאודך להקפיד על... נטילת ידיים לפני אכילת לחם". היהודי לא הבין את הקשר בין המלחמה לנטילת ידיים, אבל לא שאל שאלות נוספות, ואכן הקפיד מאוד על נטילת ידיים, למרות שמדובר בתקנת חכמים בלבד.
בשעת המלחמה הגיע מצב של מחסור גדול במים. המים חולקו לפי קצבה מצומצמת במיוחד, ולא נשאר מים גם לשתות וגם ליטול ידיים. היהודי לא אכל לחם מחוסר מים לנטילת ידיים. כאשר היה רעב במיוחד, התחיל לחפש מקור מים מחוץ לבסיס. חיפש וחיפש, ולבינתיים התרחק מהבסיס כמה קילומטרים, עד שמצא סוף סוף בכפר נטוש מקור מים.
הוא נטל את ידיו, אכל את הלחם, ובטרם סיים את הסעודה שמע פיצוץ מחריד. כאשר חזר לבסיס ראה שלא נותר דבר לא מהבסיס ולא מהלוחמים. הוא נותר יחידי, יחידי ממש...
ואז לפתע, הוא הבין מה הקשר בין נטילת ידיים לבין המלחמה.
סיום: והיה עקב תשמעון (חצי דקה)
זה מה שאומרת לנו התורה בפרשת השבוע: "והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה" – אם תקפידו גם על המצוות שהם בבחינת 'עקב', כך תזכו לשפע של ברכה והצלחה – "ושמר ה' אלוקיך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". וכמו שהתורה ממשיכה להעתיר בברכות רבות, "ברוך תהיה מכל העמים, לא יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך".
השיב הרבי: אדרבה, כאשר שמים עניבה על אדם בלי בגדים – גורמים לו לחוש שהוא לא לבוש, וכך הוא רץ מיד להתלבש. [^2]: '''משל – מסמר בארמון:''' המגיד מקוזניץ הביא לכך משל יפה: היה אדם עשיר שבנה ארמון גדול ויוקרתי במיוחד. הגיע חבר שלו, וביקש לקנות את הארמון בסכום גבוה מאוד. אולם בעל הארמון התנגד נחרצות. ביקש החבר לקנות לפחות חצי ארמון, אך גם בקשה זו נתקלה בהתנגדות. ניסה החבר לקנות לפחות חדר אחד, אך בקשתו לא התקבלה. לבסוף, ביקש החבר מבעל הארמון שיתן לו רק דבר קטן מאוד – לתקוע מסמר באחד הקירות, כדי לתלות את החליפה. ראה בעל הארמון שמדובר בבקשה קטנה מאוד, והסכים לה.
הלה הגיע לארמון וצלצל בפעמון. הגיע השומר ושאל מה רצונו, וענה שהוא קיבל רשות לתקוע מסמר בקיר ולתלות חליפה. ואכן, הוא נכנס ותקע מסמר ותלה חליפה. אחרי חצי שעה שוב צלצל בפעמון, ולשאלת השומר מה עכשיו, השיב לו שכעת בא לקחת את החליפה. וכך חוזר חלילה, כל חצי שעה הוא צלצל בפעמון, לתלות את החליפה ולקחת את החליפה, והדבר הוציא את בני הבית משלוותם.
קרא בעל הארמון לחברו ואמר לו: קח לך חדר אחד בארמון עם כניסה צדדית, ותלה שם את החליפה, כדי שלא תצלצל בפעמון ותשגע את כל בני הארמון. קיבל הלה את החדר, והביא אליו את כל בני משפחתו. הם הרעישו בבוקר ובלילה, והדבר הפך בלתי נסבל ליושבי הארמון.
קרא בעל הארמון לחברו ואמר לו: קח לך קומה אחת בארמון וכך תוכל לשכן את בני המשפחה בלי לחץ, העיקר שזה לא יפריע לשאר בני הארמון. קיבל הלה את הקומה, והביא אליה את כל החברים שלו, והם הרעישו עוד יותר, בצורה בלתי נסבלת.
ואז קרא בעל הארמון לחברו ואמר לו: קח את כל הארמון הזה. אני אעבור למקום אחר, העיקר שנוכל לחיות בשקט...
והנמשל: יצר הרע מגיע אל האדם ורוצה לקנות את כל הארמון, אבל האדם מסרב. ואז הוא מבקש רק לתקוע מסמר קטן בארמון. האדם מתפתה להסכים, אבל אז הוא נותן ליצר הרע דריסת רגל בתוכו, ובאופן הדרגתי זה גורר אותו יותר ויותר, לתת חדר בארמון, וקומה בארמון, עד שכולו נופל בזרועותיו של היצר הרע, כדברי בן עזאי: "עברה גוררת עברה". לכן יש לברוח מכל עברה שהיא, כדי שלא לתת ליצר הרע לדפוק מסמר בתוכנו.
Footnotes
-
'''סיפור – עניבה בלי בגדים:''' פעם נכנס יהודי ל'יחידות' אצל הרבי מליובאוויטש. הרבי שוחח איתו על חשיבות זיכוי יהודים במצוות, אפילו כאלו שאינם מגדירים עצמם כשומרי מצוות. "המצוות", הסביר, "נמשלות לעניבה המייפה את האדם". שאל הלה: אם כך, לשם מה יש להניח תפילין ליהודי שאינו שומר מצוות, הלוא זה כמו לשים עניבה לאדם שאינו לבוש? ↩