גם זו לטובה! (הבר)

מבוסס על לקוטי שיחות ב/393 | זמן משוער: 10 דקות

פתיחה: קללות וסבל

כשאנחנו שומעים את הקללות שיש בפרשת השבוע, אנו נזכרים בסבל הקשה שיש לאנשים בעולם, ובקשיים האישיים של כל אחד מאיתנו.

ואז בוקעת השאלה: איך אפשר להתמודד עם סבל?

תשובה: גם זו לטובה, הכול לטובה

את התשובה לכך אנו מוצאים בדברי שניים מגדולי חכמינו: נחום איש גמזו ורבי עקיבא. נחום איש גמזו נקרא כך משום שהיה רגיל לומר על כל קושי "גם זו לטובה", ורבי עקיבא היה נוהג לומר "כל מה שה' עושה, הוא לטובה" ("כל דעביד רחמנא, לטב עביד".

כלומר, למרות שאנחנו רואים את הסבל – יש לדעת שבתוך הרע נמצא הטוב.

וכדי להמחיש לנו, מספרת הגמרא שני סיפורים שקרו לחכמים:

הסיפור הראשון: רבי עקיבא

הסיפור הראשון היה עם רבי עקיבא (ברכות ס/ב). יום אחד הלך בדרך והגיע ליישוב, וביקש מבני המקום לארח אותו לשינת הלילה. אולם כל אחד התחמק והשיב בשלילה. רבי עקיבא נאלץ לעזוב את העיר ולישון באמצע היער.

נו, איך הייתם מרגישים אם הייתם מגיעים לשבת למקום כלשהו, מתוך ביטחון שמישהו יארח אתכם, ולפתע כל אחד מתחמק ומתרץ תירוצים, ואתם צריכים לישון ברכב בתוך תחנת דלק... זה לא נעים, בלשון המעטה.

אבל רבי עקיבא לא נבהל, ואמר "כל מה שה' עושה, לטובה עושה".

לפתע הגיע אריה וטרף את החמור. שתבינו, כי חמור של פעם זה כמו כלי רכב היום. אי אפשר להסתדר בלעדיו בדרכים.

איך הייתם מרגישים אם בנוסף לעובדה שנאלצתם "להתארח" בתחנת דלק, מישהו עושה תאונה והורס את הרכב שלכם... לא נעים, בלשון המעטה.

אבל רבי עקיבא לא נבהל, ואמר "כל מה שה' עושה, לטובה עושה".

וכאילו לא די, הגיע חתול וטרף את התרנגול. תרנגול של פעם הוא כמו שעון מעורר.

וגם על זה אמר רבי עקיבא "כל מה שה' עושה, לטובה עושה".

לקינוח, הגיעה הרוח וכיבתה את הנר. זה היה מקור האור היחיד של רבי עקיבא, והנר אפשר לו ללמוד תורה. הוא נשאר בעלטה גמורה, באמצע היער, במקום שבו יש אריות שטורפים חמורים, ואולי גם בני אדם...

וגם על זה אמר רבי עקיבא "כל מה שה' עושה, לטובה עושה".

בבוקר גילה, כי בלילה התנפלו שודדים על העיר. הבין רבי עקיבא, שבזכות הדברים הרעים שאירעו לו – ניצל מידי השודדים. אם היה מתאכסן בעיר, היה נפגע על ידי השודדים; אם החמור היה נוער והתרנגול היה קורא והנר דולק, היו השודדים מזהים אותו ביער ופוגעים בו.

סיפור שני: נחום איש גמזו

סיפור שני היה עם נחום איש גמזו (תענית כא/א). פעם אחת שלחו חכמי ישראל את נחום איש גמזו למסור למלך רומי מתנה – ארגז מלא ביהלומים. בדרך התארח בפונדק, ובבוקר גילה כי מישהו גנב את היהלומים ובמקום זה מילא את הארגז בעפר.

איך הייתם מרגישים אם מישהו היה גונב לכם מתנה יקרה? זה לא נעים, בלשון המעטה.

אבל נחום איש גמזו לא נבהל, ואמר "גם זו לטובה". הוא המשיך עם הארגז והגיע למלך. בתחילה המלך כעס איך יתכן שמביאים לו עפר, אבל אז אחד השרים הפנה את תשומת ליבו כי יתכן שהעפר הזה יכול לחולל ניסים ולעזור בניצחון המלחמה, כמו שהיה לאברהם אבינו.

המלך אכן השתמש בעפר, ובאורח ניסי העפר הפך לחיצים וכלי נשק, ועזר לו לנצח אויב קשה מאוד.

בתור הוקרה, החזיר המלך את נחום איש גמזו עם ארגז מלא ביהלומים.

ניתוח: יש רע או אין רע

אני מאמין שרבים מאיתנו מכירים את שני הסיפורים האלו, אולי כבר מגן הילדים. אבל הגיע הזמן לנתח אותם בצורה בוגרת...

שימו לב שיש הבדל יסודי בין הסיפורים:

בסיפור של רבי עקיבא כן היה רע, אבל הסוף היה טוב. כן היה הפסד, אבל בסך הכול הוא הרוויח. הוא הפסיד שינה על מזרון נורמלי; נאלץ לשהות במקום לא סימפטי כמו היער; הוא גם הפסיד את החמור שלו, וגם את התרנגול, ולא יכל ללמוד תורה בלילה בגלל הנר שכבה. את אלו הוא הפסיד ולא קיבל בחזרה. אבל בסך הכול היה שווה לו להפסיד, כדי להרוויח את החיים שלו.

אולם בסיפור של נחום איש גמזו לומדים משהו עמוק יותר, שמלכתחילה הרע אינו רע, אלא בפנימיות שלו הוא טוב גמור. נחום איש גמזו לא הפסיד שום דבר. אם היה מביא למלך יהלומים, לא בטוח שהמלך היה מקבל אותם, שהרי יש לו מספיק יהלומים. דווקא את העפר קיבל המלך בשמחה, ולא זו בלבד, אלא שהמלך החזיר אותו עם ארגז מלא ביהלומים. כך לא הפסיד שום דבר.

רעיון מרכזי: בין "הכול לטובה" ל"גם זו לטובה"

למה רבי עקיבא כן הפסיד ונחום איש גמזו לא הפסיד כלום?

התשובה נמצאת בשני הביטויים שהם אמרו. רבי עקיבא היה אומר ש"הכול לטובה", כלומר שהוא הסתכל בעיקר על המכלול ולא על הפרטים, ואמר שבסך הכול גם אם יש רע, הוא מביא לתוצאה טובה. כיון שזו הייתה הגישה שלו, לכן בסך הכול הוא אומנם הרוויח, אבל באמצע הוא הפסיד כמה דברים.

לעומתו נחום איש גמזו היה בדרגה רוחנית גבוהה יותר, שכן היה רבו של רבי עקיבא. לכן הוא לא הסתפק באמירה הכללית "הכול לטובה", אלא התבטא בצורה פרטנית "גם זו לטובה", כלומר, כל פרט ופרט בעצמו הוא טוב, ולא רק שבמכלול ובסך הכול תצא ממנו תוצאה טובה. כיון שזו הייתה הגישה שלו, זכה לראות את הטוב בכל פרט ופרט, ומלכתחילה לא הפסיד שום דבר.

כך או כך, שניהם מלמדים אותנו למצוא את הטוב שבתוך הרע. כאשר אדם זוכר שכל מה שקורה לו הוא מה', הוא יכול להיות בטוח שזה לטובה. שהרי הקב"ה הוא אבינו, ואבא תמיד דואג לטובת בניו, גם אם זה נראה כואב.

ח"י אלול: חסידות גילתה את הטוב הפנימי

השבת הזו, בתאריך ח"י אלול, אנו מציינים תאריך חשוב מאוד בעם היהודי – יום ההולדת של שני המאורות הגדולים, הבעל שם טוב מייסד תנועת החסידות, ואדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד. שניהם נולדו באותו תאריך – ח"י באלול.

אחד מעקרונות החסידות, זהו גילוי הטוב הפנימי. החסידות מלמדת שגם דברים שנראים רעים, בפנימיותם הם טובים, אלא שצריך לגלות זאת. החסידות גילתה שגם העולם שנראה בעינינו כרע ושלילי, בתוכו מסתתר הטוב, כיון שהעולם כולו חי ומתקיים מכוחו של הקב"ה בכל רגע ורגע. וכמו כן החסידות גילתה את הטוב הפנימי שיש בכל יהודי, שגם יהודי שנראה רשע גמור, בתוך תוכו שוכנת נשמה אלוקית טהורה, "חלק אלוקה ממעל ממש".

איחול: שנה טובה ומתוקה

ולמרות הטוב שנמצא בתוך הרע, בכל זאת אנו מאחלים אחד לשני שנזכה לראות את הטוב בעיניים ולא נזדקק לסבול ולחפש את הטוב הפנימי. לכן אנו מאחלים בימים אלו זה לזה "שנה טובה ומתוקה" – לא די בכך שהשנה תהיה טובה, שהרי גם תרופה היא דבר טוב אבל הוא מר; אנו מאחלים ומייחלים שהשנה תהיה גם "מתוקה", דהיינו שנוכל להרגיש את הטעם הטוב שלה.

אז שתהיה לכולנו "שנה טובה ומתוקה".

תוכן הדרשה – גזור ושמור

• גם זו לטובה!
• פתיחה: קללות וסבל
• תשובה: גם זו לטובה, הכול לטובה
• הסיפור הראשון: רבי עקיבא
• סיפור שני: נחום איש גמזו
• ניתוח: יש רע או אין רע
• רעיון מרכזי: בין "הכול לטובה" ל"גם זו לטובה"
• ח"י אלול: חסידות גילתה את הטוב הפנימי
• איחול: שנה טובה ומתוקה