יום אחד הלך בדרך והגיע ליישוב, וביקש מבני המקום לארח אותו לשינת הלילה. אולם כל אחד התחמק והשיב בשלילה. רבי עקיבא נאלץ לעזוב את העיר ולישון באמצע היער.
נו, איך הייתם מרגישים אם הייתם מגיעים לשבת למקום כלשהו, מתוך ביטחון שמישהו יארח אתכם, ולפתע כל אחד מתחמק ומתרץ תירוצים, ואתם צריכים לישון ברכב בתוך תחנת דלק... זה לא נעים, בלשון המעטה.
אבל רבי עקיבא לא נבהל, ואמר "כל מה שה' עושה, לטובה עושה".
לפתע הגיע אריה וטרף את החמור. שתבינו, כי חמור של פעם זה כמו כלי רכב היום. אי אפשר להסתדר בלעדיו בדרכים.
איך הייתם מרגישים אם בנוסף לעובדה שנאלצתם "להתארח" בתחנת דלק, מישהו עושה תאונה והורס את הרכב שלכם... לא נעים, בלשון המעטה.
אבל רבי עקיבא לא נבהל, ואמר "כל מה שה' עושה, לטובה עושה".
וכאילו לא די, הגיע חתול וטרף את התרנגול. תרנגול של פעם הוא כמו שעון מעורר.
וגם על זה אמר רבי עקיבא "כל מה שה' עושה, לטובה עושה".
לקינוח, הגיעה הרוח וכיבתה את הנר. זה היה מקור האור היחיד של רבי עקיבא, והנר אפשר לו ללמוד תורה. הוא נשאר בעלטה גמורה, באמצע היער, במקום שבו יש אריות שטורפים חמורים, ואולי גם בני אדם...
וגם על זה אמר רבי עקיבא "כל מה שה' עושה, לטובה עושה".
בבוקר גילה, כי בלילה התנפלו שודדים על העיר. הבין רבי עקיבא, שבזכות הדברים הרעים שאירעו לו – ניצל מידי השודדים. אם היה מתאכסן בעיר, היה נפגע על ידי השודדים; אם החמור היה נוער והתרנגול היה קורא והנר דולק, היו השודדים מזהים אותו ביער ופוגעים בו.