הגשמים והפרנסה
כולנו יוצאים בכל בוקר לעבוד ומנסים להביא פרנסה לבית, כך שאנו מתפרנסים בכוח העבודה שלנו.
מאידך ברור לנו שהקב"ה, הוא ולא אחר, זן ומפרנס את העולם כולו, כולל אותנו.
מהיכן מגיעה הפרנסה שלנו - מכוחו של הקב"ה או מכוח העבודה והעמל שלנו?
•
בחלק הברכות בפרשת כי תבוא כותבת התורה "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, את השמים, לתת את מטר ארצך בעתו". הקב"ה מודיע לנו, שכאשר נשמע בקולו ונקיים את מצוותיו - הוא יפתח את השמים ויוריד לנו את הגשמים בעיתם.
מכך שהפסוק אומר "יפתח ה' לך את אוצרו .. לתת מטר ארצך", לומדים חז"ל (תענית ב) שה'מפתח' לירידת הגשמים נמצא רק בידיו של הקב"ה, הוא זה שפותח את אוצר הגשמים לזון את העולם - "יפתח ה' לך את אוצרו".
רבי יוחנן אומר שם בגמרא, שישנם "שלושה מפתחות" שהם בידיו של הקב"ה, מפתחות שהוא מחזיק אותם בידו ואינו מוסר אותם לידי שליח: מפתח של לידה, מפתח של תחית המתים ומפתח של ירידת גשמים.
חכמי ארץ ישראל הוסיפו על דבריו של רבי יוחנן ואמרו: היות ודוד המלך אומר בספר תהלים (קמה טז) "פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", פסוק המדבר על פרנסת בני האדם, שהקב"ה פותח את ידיו ומשביע את כל החיים בעולם - אזי ישנו מפתח נוסף בידיו של הקב"ה, "מפתח של פרנסה".
מלבד המפתח של הגשמים, שבאמצעותם הקב"ה זן את העולם - יש בידו מפתח נוסף, הקב"ה הוא זה ש"פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון", יש בידו גם את מפתח הפרנסה.
מה משמעות הדברים, מה ההבדל בין "מפתח של גשמים" לבין "מפתח של פרנסה". במבט שטחי נראה ששניהם הינם נושא אחד, רק הוא נכתב בשם אחר - הגשם הוא פרנסת העולם.
•
למרות ש"גשם" ו"פרנסה" נשמעים כבעלי אותו התוכן, אך למעשה כל אחד מהם מבטא פרט אחר.
"גשם" - מסמל את השפע שיורד מלמעלה, את הברכה שמגיעה מהשמים. "גשם" מסמל את השפע כפי שהוא מצדו של הנותן, מצדו של הקב"ה.
"פרנסה" - מסמלת את המקבל, את בני האדם המתפרנסים וחיים מהשפע שיורד מלמעלה.
"גשם" - יורד מן השמים, הוא מגיע מלמעלה, מבלי התערבות האדם. אילו "פרנסה" מבטאת את עשייתו של האדם המתפרנס מהגשמים, האדם מתפרנס מהגשם באמצעות החרישה, הזריעה, והקצירה שלו. "פרנסה" היא ניצול ומימוש השפע שירד מלמעלה - באמצעות עבודתו של האדם.
אין ספק ש"מפתח הגשם" נמצא בידיו של הקב"ה, רק הוא זה שמחליט מתי יבוא והגשם, לאן וכמה. השפע שיורד מלמעלה לעולם - תלוי רק בכוחו של הקב"ה.
חכמי ארץ ישראל מוסיפים ואומרים, שלא רק "מפתח הגשם" נמצא בידיו של הקב"ה, הקב"ה לא מחזיק בידו רק שלשה מפתחות, אלא הוא אוחז ארבעה מפתחות, גם "מפתח הפרנסה" נמצא בידיו.
גם המפתח של קבלת ההשפעה, המפתח של העשיה שלנו - גם היא בידיו של הקב"ה.
מה פירוש הדברים?
•
האדם מצווה לעבוד לפרנסתו, האדם מצווה לצאת ולעשות מלאכה, דוד המלך אומר בתהלים (קד, כא) "יצא אדם לפעלו, ולעבודתו עדי ערב". התורה אומרת לאדם (יתרו כ, ט) "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך", ולכמה דעות - זו מצוות עשה, ככל המצוות האחרות שבתורה.
אך האדם צריך לדעת ולהכיר, שלמרות עבודתו, למרות שהוא יוצא בכל בוקר לעבודתו ולמלאכתו, אך עשייתו ועבודתו הינם - רק אמצעי לקבלת הברכה והשפע מהקב"ה
הפרנסה שהוא מקבל באמצעות העבודה, היא כמובא בפרשת ראה (טו, יח): "וברכך ה' אלוקיך - בכל אשר תעשה". על האדם מוטלת חובת העשייה, "אשר תעשה", ובתוך העשייה הזו תשרה ברכתו של הקב"ה - "וברכך ה' אלוקיך".
האדם צריך להכיר שהעשייה שלו הינה אך ורק עשית "כלי" שיקבל לתוכו את ברכתו של הקב"ה. שלמה המלך אומר בספר משלי (י, כב) "ברכת ה' - היא תעשיר", העשירות מגיעה רק בכוח "ברכת ה'", בברכתו של הקב"ה. מהאדם נדרשת עשית הכלי עבור הברכה הזו.
•
יתרה מזו, האדם צריך לדעת ולהכיר, שלא זו בלבד שהשפע והברכה מגיעים מהקב"ה, ואילו תפקידו של האדם הוא, רק עשיית הכלי -
אלא עליו לדעת שגם לעשיית הכלי לקבלת השפע והברכה - אין משמעות יתרה. לא העשיה שלו, לא ה"כלי" שהוא מכין, לא הם אלו שבזכותם הוא מקבל את ברכתו של הקב"ה.
עליו לטעת בעצמו את ההכרה, שהעובדה שהוא עושה כלי לקבל את ברכתו של הקב"ה, העובדה שהוא יוצא לעבודתו בכל יום - היא אך ורק בגלל ציוויו של הקב"ה לעשות כלי.
הקב"ה רוצה להעניק שפע לאדם, ולכן הוא הורה לו שהדרך לקבל זאת - היא באמצעות עבודתו, באמצעות עשיית הכלי. העובדה שהאדם יוצא לעבודתו, שהוא עושה כלי, זה אך ורק בגלל שזה רצונו של הקב"ה.
העבודה שלי, ה"כלי" שאני עושה - זה האופן שבאמצעותו הקב"ה רוצה להעניק לי את הפרנסה. העבודה שלי, היא בעצם עבודתו של הקב"ה. רק במקום לתת לי פרנסה באופן ניסי, על טבעי, הוא נותן לי זאת באמצעות תלוש המשכורת שלי, באמצעות העבודה שלי. אבל זה ביטוי של הקב"ה עצמו.
הקב"ה ברא את הטבע, קבע בטבע הבריאה שהאדם יוצא למלאכתו כדי להתפרנס, אבל טבע זה הוא לא בעל משמעות וקיום בפני עצמו - אלא זה אופן ביטוי של הקב"ה, כך הוא זן את העולם.
•
חכמי ארץ ישראל אומרים, לא רק "מפתח הגשמים" הוא בידיו של הקב"ה. לא רק השפע, הגשם, מגיע מלמעלה -
אלא גם "מפתח של פרנסה" נמצא בידיו של הקב"ה. גם העשיה של האדם, גם הפרנסה - קבלת השפע כתוצאה מעמלו ומלאכתו של האדם, גם זה מפתח של הקב"ה, גם זה מעשיו של הקב"ה.
עשיית הכלי, היא לא תוספת של האדם על השפע והגשמים הבאים מהקב"ה. עשיית הכלי, הפרנסה, היא חלק מאוצרו של הקב"ה, עשיית הכלי - נעשית רק בגלל שזה ציוויו של הקב"ה. הוא הורה לי "וברכך ה' אלוקיך - בכל אשר תעשה", ורק מסיבה זו אני עושה את מלאכתי.
גם העובדה שאני עושה "כלי", שאני עובד לפרנסתי - זה עשייתו של הקב"ה. הקב"ה בחר לפרנס אותי בדרך שנראית טבעית, באמצעות העבודה שלי, אבל גם הכלי הטבעי - הוא מפתח של הקב"ה.
(לקוטי שיחות חלק לט)