כי תצא - בכוחם ננצח את עמלק
בסיום פרשת כי-תצא (כה, יז-יט) כותבת התורה על חובת זכירת מעשיו של עמלק שבא להלחם עם בני ישראל, ועל חובת מחיית עמלק:
"זכור את אשר עשה לך עמלק, בדרך בצאתכם ממצרים. אשר קרך בדרך, ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עיף ויגע ולא ירא אלוקים. והיה בהניח ה' אלוקיך לך מכל אויביך מסביב, בארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה לרשתה, תמחה את זכר עמלך מתחת השמים, לא תשכח".
בספר מגלה עמוקות (לרבי נתן-נטע מקראקוב, מחשובי המקובלים לפני כ-400 שנה) מובא בסוף פרשת ויחי, שהמילה "עמלק" הינה ראשי-תיבות של השמות: עמרם, משה, לוי, קהת.
מה משמעות דבריו, מהו התוכן של השמות הללו [שהם שושלת של אבא-בן: לוי (בן יעקב אבינו) היה אביו של קהת, שהיה אביו של עמרם, שהיה אביו של משה רבינו], שראשי התיבות שלהם יוצרים את המילה עמלק?
•
גם הצד השלילי, צד הטומאה, ה"סטרא אחרא" - יונק את כוחו וחיותו ממקור של קדושה. כל המושג של חיים וחיות בעולם - נובעים מכוחו של הקב"ה, ממקור של קדושה, כך שגם צד ה"קליפה" והטומאה, כעמלק, יונקים ושואבים את כוחם מן הקדושה.
עמלק היה בנו של אליפז, שהיה בנו של עשו, שהיה בנו של יצחק אבינו. כך שעמלק יונק את כוחו מן הקדושה, מיצחק אבינו, שהוא הדור הרביעי ממנו.
כדי שנוכל להתמודד ואף להתגבר על קליפת עמלק, עלינו להיות חזקים ממנו. עלינו להיות קרובים יותר, לפחות בדור אחד, אל מקור הקדושה, שמשם עמלק יונק את כוחו.
ואלו הם ראשי התיבות "עמלק - עמרם משה לוי קהת". אל מול עמלק, שהיה כאמור דור רביעי מיצחק אבינו - עומד לצידנו צדיק שהוא קרוב יותר אל יצחק אבינו, כדי שבכוחו ובאמצעותו נוכל להתמודד ולנצח את ה"קליפה" של עמלק.
בדורו של עמלק, שהיה כאמור דור רביעי ליצחק, יש לנו את "לוי" שהוא בנו של יעקב שהיה בנו של יצחק, כך שלוי הוא דור שלישי ליצחק אבינו. כנגד בנו של עמלק, שהוא דור חמישי מיצחק אבינו - יש לנו את "קהת" שהוא דור רביעי מיצחק. כנגד נכדו של עמלק, שהיה דור שישי ליצחק אבינו - יש לנו את "עמרם" שהוא דור חמישי ליצחק אבינו. ובדור שלאחר מכן, הדור בו צאצאיו של סבא עמלק יצאו להלחם עם משה רבינו - ניצב למולם "משה רבינו", שהיה קרוב ליצחק אבינו בדור אחד מעליהם.
•
מלבד שייכותם של עמרם ומשה, לוי וקהת - ראשי תיבות עמלק - להכנעתו של עמלק, בשל מעמדם הקרוב יותר אל מקור הקדושה -
ארבע אישים אלו מכניעים את עמלק מצד תוכנם ומהותם.
בעמלק ישנם ארבעה פגמים, ארבע פעולות שהוא ניסה לפגוע באמצעותם בעם ישראל, וכנגדם עומדים ארבעת האישים הללו, שמכוח מהותם - מכניעים ומתגברים על ארבעת חלקי חטאו של עמלק.
בפסוקים שאיתם פתחנו, התורה מגדירה את חטאו של עמלק בארבעה פרטים: א) "בדרך בצאתכם ממצרים". ב) "אשר קרך בדרך". ג) "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". ד) "ואתה .. לא ירא אלוקים".
וכנגד ארבעת החסרונות הללו - מתייצבים לוי, קהת, עמרם ומשה, וכל אחד מהם מבטל חסרון אחר.
•
"בדרך בצאתכם ממצרים" - כשעם ישראל יצאו ממצרים, התורה כותבת "ויסב אלוקים את העם דרך המדבר". מה משמעות ההליכה במדבר - מתאר זאת ירמיהו הנביא (ב, ב) "לכתך אחרי במדבר".
משמעות הדבר הוא, שהקשר של על ישראל עם הקב"ה לא היה אז יחס של "פנים אל פנים", מתוך מאור פנים , אלא מתוך הכרח וכפיה, "לכתך אחרי", כאילו נגררים בעל כרחם אחריו. עם ישראל יצא אז ממצרים, הוא היה בתחילת עבודתו את הקב"ה - ואז עמלק נכנס וניסה להלחם מול עם ישראל.
כדי להכניע גישה זו של "אחרי" - עומד קהת, שתפקידו במסע המשכן היה "טועני הארון", בני קהת הם אלו שנשאו על כתפיהם את ארון העדות, את הארון עם לוחות הברית.
כשבני קהת נשאו את הארון הם היו נושאים אותו כשהפנים של כולם הם אל הארון, איש מהם לא עמד עם "אחוריו" כלפי השכינה. גם הלוחות שהיו מונחים בתוך הארון - "היו נקראים מכל צדדיהם", מכל צד שהיית מביט על הלוחות - יכולת לקרוא את הכתוב בו. כך שלא היה להם כלל חלק "אחורי".
ולכן, בכוחו של קהת המסמל את ה"פנים" כלפי הקב"ה, מכניעים את עמלק שמבטא את ה"אחור".
"אשר קרך בדרך" - אחד הפירושים בביטוי זה הוא, שעמלק קירר את לבן של ישראל. "קרך" במובן של קור. הוא קירר והרחיק את לב ישראל מהקב"ה.
כנגדו עומד לוי, שתוכנו הוא, כדברי המדרש רבה (בראשית ע"א, ד) "לוי זה - עתיד ללוות את הבנים לאביהן שבשמים", לוי הוא מלשון ליווי, הוא מלווה ומקרב את ישראל לאביהם, היפך חטאו של עמלק.
יתרה מזו, לוי לא מקרב רק את עם ישראל אל הקב"ה, אלא הוא יקרב אל הקב"ה גם את אומות העולם, כדברי מדרש תנחומא (שמות), שהשם לוי הוא כייעוד הגאולה "ונלוו גויים רבים אל ה' ביום ההוא". מהותו של לוי הוא קירובם של ישראל ושל האומות אל הקב"ה, היפך "אשר קרך" של עמלק.
"ויזנב בך" - חז"ל במדרש תנחומא ובילקוט שמעוני מבארים מה פירוש הביטוי "ויזנב בך", והם מסבירים , שזה מעשה-התרסה של עמלק כנגד הקב"ה, כנגד האות שהוא נתן לעם ישראל, אות ברית המילה המבדילה בין עם ישראל לבין אומות העולם.
וכפי שהמדרש כותב: "ויזנב בך - זו מכת זנב, היו מחתכין מילותיהן של ישראל ומזרקין אותן כלפי מעלה ואומרים: בזו בחרת, הא לך מה שבחרת".
וכנגד התרסה כנגד מצוות המילה, מתייצב משה רבינו, שעליו כותבת התורה (שמות ב, ב) "ותהר ותלד בן ותרא אותו כי טוב הוא", ומשמעות הביטוי "כי טוב הוא", שמשמעו שיש בו טוב מיוחד, ואין בו כל רע - אומרת הגמרא (מסכת סוטה יב) שהוא נולד מהול. אין לו כלל ערלה המסמלת רע
כך שמשה רבינו שנולד מהול, מבטא את המלחמה כנגד עמלק שהכה בעם ישראל "ויזנב בך".
"ולא ירא אלוקים" - עמלק רצה לגרום לעם ישראל חלישות ביראת אלוקים, "ולא ירא אלוקים". וכנגדם מתייצב עמרם, עליו מובא בגמרא (בבא בתרא יז) שהוא מ"ארבעה שמתו בעטיו של נחש".
ישנם ארבעה אנשים שמצד גדול צדקותם ומעשיהם, הם לא היו צריכים כלל למות, והסיבה היחידה לכך שהם מתו - הרי זה רק "בעטיו של נחש", בגלל גזירת המיתה שנגזרה על כל צאצאיו של אדם הראשון שחטא באכילה מעץ הדעת, בשל עצתו של הנחש.
וארבעת האישים הללו הם: בנימין בן יעקב, עמרם אבי משה, ישי אבי דוד, וכלאב בן דוד.
כך שעמרם - מסמל את תכלית השלמות של יראת שמים, אדם שמצד שורת הדין הוא כלל לא היה צריך למות, הוא מבטא את ההיפך הגמור מחטאו של עמלק "ולא ירא אלוקים".
ארבעת האישים הללו: עמרם משה לוי וקהת, תוכן קדושתו האישית של כל אחד מהם - הם אלו הנלחמים ומבטלים את פרטי חטאו של עמלק, ולכן הם ראשי התיבות של המילה עמלק.
(מתוך "רשימה" חוברת ז)