דרשת הלכה: דיני תפילת הדרך (ב)

ארזתם לבד?

משפחת אריאלי מקצרין נוסעת לטיול משפחות בארצות הברית. הם ימריאו בטיסת אלעל מנתב"ג ללונדון, ושם, לאחר כמה שעות המתנה בשדה, יטוסו בטיסת המשך לניו יורק. במהלך הטיול הם יבקרו בערים שונות ברחבי ארצות הברית, ובתום הטיול יחזרו מניו ג'רזי בטיסה ישירה לישראל.

מתי עליהם להתפלל תפילת הדרך? • האם תפילת הדרך שבירכו בפעם הראשונה, בעודם ברכב, בדרך לשדה התעופה, פוטרת אותם מלהתפלל שוב ושוב, או אולי חובה עליהם להתפלל בכל תחנה? • ומי אמר בכלל שצריך להתפלל תפילת הדרך במטוס?

שמים פתוחים - מבוא ורקע רעיוני

נרענן את שכבר הזכרנו בשיעור שעבר:

המקור הראשוני לתפילת הדרך מופיע בגמרא במסכת ברכות¹. שם מסופר על מפגש שהתקיים בין אליהו הנביא לאמורא רב יהודה, בסיומו, העניק אליהו לרב יהודה כמה טיפים לחיים. אחד מהם הוא הקטע שלפנינו:

"וכשאתה יוצא לדרך, הִמָלֵך בְקוֹנְךָ [-התייעץ בבורא עולם] וְצֵא".

[שואלת הגמרא:] מאי [-מה הפירוש] 'הִמָלֵך בְקוׂנְךָ וְצֵא'?

אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: זו תפלת הדרך.

ואמר רבי יעקב אמר רב חסדא: כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך.

מאי תפלת הדרך?

יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך ותשלח ברכה במעשי ידי ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ברוך אתה ה', שומע תפלה.

ראינו, אם כן, את המקור הראשוני לנושא של תפילת הדרך.

למה מתפללים תפילת הדרך?

בזמנים ההם היוותה הנסיעה מחוץ לעיר סכנה גדולה, ובדרך כללו שרצו חיות רעות ושודדים במקומות הרחוקים מן היישוב.

בחומש בראשית אנו מוצאים את השבטים האומרים ליוסף שאין ביכולתם להביא עימם את בנימין למצרים, כי: "לא יוכל הנער לעזוב את אביו, ועזב את אביו ומת". רש"י, בפירושו על הפסוק כותב: "אם יעזוב את אביו, דואגים אנו שמא ימות בדרך, שהרי אמו בדרך מתה". יעקב לא חושש שבנימין ימות בבית, אלא בדרך. הדרך מאז ומתמיד היווה מקום מועד לפורענות, וכשיוצאים לדרך, יש צורך בהגנה מיוחדת מן השמים.

תפילת הדרך – חיוב יומי או חד פעמי?

על תפילת הדרך אפשר להביט בשני אופנים שונים:

במבט ראשון, התפילה היא בקשה על צורך. כמו שבכל יום אנו מתפללים תפילת שמונה עשרה ומבקשים מה' את הדברים להם אנו זקוקים, כמו פרנסה ובריאות, כך ביום בו אנו שוהים בדרך, מתווסף לנו צורך נוסף, והוא שמירה מהסכנות האורבות בדרך. לכן, ההיגיון יחייב שבכל יום שהאדם נמצא בדרך, וטרם חזר לביתו, יהיה עליו להוסיף לרשימת הצרכים והבקשות היומיות גם את תפילת הדרך.

קיימת אפשרות אחרת להסתכל על תפילת הדרך, והיא:

התפילה היא על הדרך. הדרך מהווה סכנה, ולכן צריך להתפלל עליה, שנצא ממנה בשלום, ולא נינזק בה.

כמו שהאדם מברך בורא פרי העץ פעם אחת על התפוח ואוכל את כולו, כך בתפילת הדרך. בדיוק כשם שאין צורך לברך לפני כל ביס וביס שהוא נוגס, אלא ברכה אחת פוטרת את האכילה כולה, כך תפילת הדרך היא תפילה הנאמרת פעם אחת, ופוטרת את המסע כולו, עד שישוב האדם לביתו.

איך נוהגים בפועל?

להלכה נפסק בשלחן ערוך²: "אין צריך לומר אותה אלא פעם אחת ביום".

הט"ז³, בהגהותיו לשלחן ערוך, כותב: "פירוש, בכל יום שהולך יאמר אותה".

כלומר, דעת הט"ז בהבנת השלחן ערוך היא שאם אדם שוהה משך זמן מחוץ לביתו, וכל הזמן נע ממקום למקום, מוטלת עליו חובה להתפלל תפילת הדרך בכל יום, ותפילה זו מתווספת לרשימת הבקשות היומיות, אותן אנו מזכירים בתפילה בכל יום.

כך גם פוסק אדמו"ר הזקן בשלחן ערוך, שבנסיעה האורכת כמה ימים, יש לאדם להתפלל בכל יום תפילת הדרך ב'שם ומלכות'.

[אגב: לשיטה זו אין צורך לחכות עד שייצא מהעיר, אלא אפשרי להתפלל תפילת הדרך עוד טרם היציאה מן העיר⁴].

אבל, דעת הרדב"ז היא, וכך מביא גם בעל ה'משנה ברורה' להלכה⁵, שהתפילה היא על הדרך, ולא כצורך יומי, ולכן אדם ההולך בדרך כמה ימים, אינו מתפלל בכל יום ויום, אלא די בתפילה אחת ביציאתו לדרך עד שיכנס לעיר. במשנה ברורה הביא, שבשאר הימים יש לומר תפילת הדרך ללא הזכרת 'שם ומלכות'.

למרות שבשלחן ערוך שלו, פסק אדמו"ר הזקן, לפי השיטה שצריך לברך בכל יום, עם זאת, בסידורו אינו כותב כן, אלא פוסק שביום הראשון ליציאה לדרך יתפלל תפילת הדרך כרגיל, אך בשאר הימים יאמר תפילת הדרך, אבל לא יזכיר שם שמים – "צריך לאומרה משהחזיק בדרך חוץ לעיר ביום ראשון כשנוסע מביתו, וטוב לומר מעומד אם אפשר בקל. ובשאר הימים שמתעכב בדרך עד שובו לביתו יאמר אותה בכל בוקר אפילו במלון, ויחתום ברוך אתה שומע תפלה בלי הזכרת שם". פסק זה הוא מעין פשרה בין השיטה שטוענת שצריך להתפלל בכל יום, לבין הטוענים שדי בתפילה ביום הראשון. הראשון שפסק כך, היה ה'פרי חדש', שחי באירופה בדור שקדם לאדמו"ר הזקן.

הלכה למעשה:

הנוסע לניו יורק ועוצר לתחנת ביניים באירופה, ונשאר בשדה התעופה למשך לילה, ולא יוצא לעיר: לשיטת השלחן ערוך צריך לברך בבוקר תפילה ב'שם ומלכות', כי עדיין נחשב שהוא בדרך, ולשיטתו צריך לברך בכל יום, ואילו לשיטת ה'משנה ברורה' ואדה"ז בסידורו יברך ללא 'שם ומלכות', כי תפילת הדרך מברכים על הדרך, ורק שמחמירים אנו על עצמנו כדי לצאת דעת השלחן ערוך.

ההבדל שבין פסק השלחן ערוך לפסקי אדה"ז וה'משנה ברורה' יחזור על עצמו, לכאורה, גם במקרה של משפחה היוצאת לטיול יומיים וישנה באוהלים, וכן המפליג בספינה, והספינה שטה כמה ימים בים ברציפות, ללא תחנות. לדעת השו"ע במקרים אלו יתפלל 'תפילת הדרך' בכל יום, ואילו לשיטות אדה"ז וה'משנה ברורה' – יאמר בלי שם ומלכות.

במקרה של נסיעה לניו יורק, ועצירה ללינת לילה במלון באירופה, גם ה'משנה ברורה' יודה לשיטת השלחן ערוך שצריך להתפלל תפילת הדרך בבוקר עם שם ה', הסיבה לכך היא כי לדעת ה'משנה ברורה', כאשר האדם הגיע למלון, זה נקרא שכבר הגיע ליעדו, ולכן, כשהוא קם למחרת בבוקר, הוא בעצם יוצא לדרך חדשה. אך אדמו"ר הזקן לא רואה בשינה במלון הגעה למחוז חפצו, ולכן גם למחרת יאמר תפילת הדרך ללא הזכרת שם ומלכות.

לדעת כולם⁶, כאשר אדם שוהה כמה ימים במלון – אינו צריך להתפלל בימים אלו, כי וודאי נקרא שהגיע למחוז חפצו, ורק כאשר יוצא לדרכו חזרה יברך שוב.

למרות זאת, נהג כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע⁷ לומר תפילת הדרך בלי שם ה', בכל יום שהיה מחוץ לביתו, למרות ששהה במלון, ואפילו היה במקום אחד כמה חודשים⁸.

הרבי מציין, שמכיוון שהרבי הרש"ב היה מברך בלי שם ומלכות מחמת הספק, לכן היה סומך ברכה זו לברכה אחרת שיש בה שם ומלכות⁹. ומזה יש ללמוד לכל המקומות בהם מברכים בלי שם ה', שיש לסמוך תפילת הדרך לברכה אחרת.

האם אפשר לברך במטוס?

נסיעה במטוס מחייבת ברכת הדרך וניתן לברך במטוס בעת הטיסה¹⁰. אך הגאון הרוגאטשובי¹¹ פוסק על פי דברי הגמרא¹² שהנוסע באויר אינו נחשב כהולך בדרך. לכן יש הנוהגים לברך תפילת הדרך כאשר עוזב את הבית אם נוסע כברת דרך מחוץ לעיר המחייבת בתפילת הדרך [על פי הכללים שהתבארו בשיעור הקודם], או כאשר המטוס רץ על המסלול רגע לפני שממריא, שאז עדיין נמצאים על הקרקע ולא באויר, אבל כבר לאחר שעזב מקום ישוב. כמובן שאם לא בירך אז, יברך במהלך הטיסה¹³.

סיכום

1. למדנו על כך שאפשר להגדיר את תפילת הדרך כ'צורך יומי', כמו בריאות ופרנסה, ולכן יש צורך להתפלל אותה בכל יום – שו"ע.

אפשרות נוספת – בקשה מיוחדת עבור 'דרך', כמו ברכה על אכילת 'תפוח', ולכן מברכים רק פעם אחת – אדה"ז ומשנ"ב.

2. האם שינה במלון או בבית זר נחשב כהגעה ליעד או לא? לדעת המשנ"ב – נחשב כהגעה ליעד, ולכן, למחרת הוא יוצא לדרך חדשה ומתפלל בשם ומלכות. לאדה"ז – כל עוד לא הגיע לביתו, הוא עדיין בדרך, ולא יזכיר שם ומלכות.

3. רוב הפוסקים טוענים שאפשר לברך תפילת הדרך במטוס. הרוגטשובר מביא שהטיסה במטוס אינה נחשבת כדרך, לכתחילה כדאי לחשוש לדעתו, ולברך קודם ההמראה.

משפחת אריאלי שבאה מקצרין, וודאי תברך בדרך לשדה תפילת הדרך. אם באו מתל אביב או כפ"ח [או מקום קרוב אחר] יברכו כשהמטוס מגביר מהירות לקראת המראה.

לגבי התפילה בארה"ב: אם נוהגים במנהגי הספרדים – יצטרכו לברך בשדה התעופה בלונדון, אם יעבור עליהם לילה בשדה, וכן בכל יום, בו יוצאים לנסיעה המחייבת תפילת הדרך, וכמובן ביום ההמראה חזור.

להולכים לדעת אדה"ז – יאמרו בלא ברכה תמיד; להולכים כפסק ה'משנ"ב: בבוקר שלאחר שינה במלון או בבית – יתפללו בברכה.

ברכות, כט, ב. ↩
אורח חיים, סימן קי, סעיף ה'. ↩
ס"ק ה. ↩
ראה משנ"ב שם, סקכ"ט. ↩
בסקכ"ו. ↩
כן פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל לדעת אדה"ז, והדברים נתבארו בשערי תפילה ומנהג סימן ק. ↩
היום יום יט תמוז. ↩
וכנראה שהדבר טמון בלשון רבנו הזקן בסידור "עד שובו לביתו" שהכוונה היא עד שיחזור לביתו ממש. וראה בספר שערי תפילה ומנהג סימן ק ביאור הדבר. ↩
אג"ק ח"כ עמוד פב. ↩
ראה שו"ת באר משה, חלק ז' בקונטרס עלעקטריק, סימן פג. אולם בספר נפש הרב הביא מהרב יוסף דב הלוי סולוביצ'יק בענין תפילת הדרך, שבשנים הראשונות כשנסע הלוך ושוב מבואסטון לניו יורק, תמיד נהג לומר תפילת הדרך, אך כעבור הרבה שנים, התרגל כל כך לנסיעה באוירון עד שלא היה לו חששות ופחדים כלל וכלל, ובכהאי גוונא שאין לנוסע פחד כלל מהנסיעה, היה תופס הרי"ד דלא שייך כל הענין דתפילת הדרך שנתקנה בתורת תפילה בעת צרה, אשר לפי דברי הרמב"ן בספר המצוות (בהשגותיו למצוה ה') יש לה דין מיוחד כשלעצמה, שהרי כל הדרכים בחזקת סכנה הן. אך בנוסע בדרך, ואיננו מרגיש שום סכנה ופחד כלל וכלל מפני שהורגל לכך, אזי אי אפשר לומר בכהאי גוונא דכל הדרכים בחזקת סכנה, ושוב אין דינה כתפילה בעת צרה, אשר על יסוד זה בנויה כל עיקרה של תפילה זו, אזי ממילא אין בכהאי גוונא מקום לאומרה כלל. ↩
הובא באישים ושיטות להרב זווין עמוד צז. ↩
חולין קלט ע", לגבי דין המוצא קן עף באויר על גבי עוף -שאינו חייב לעשות בו שילוח הקן. אף שכתוב "דרך נשר בשמים", ואם כן - קן הנמצא באויר הוא גם בכלל הכתוב בתורה "כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך", וזאת משום שהאויר "דרך נשר איקרי, דרך סתמא לא איקרי" והתורה מצווה על שילוח הקן בדרך רגילה. ↩
עיין בלקו"ש חי"ב עמוד 152. ↩