חתול ועכבר, מי לא מכיר את המרדף הזה. האם יש סיכוי שהמרדף ייפסק? לפני מאות שנים היו מלומדים שחשבו כי הדבר אפשרי. הם טענו בלהט כי ניתן לאלף חתולים כך שיגיעו לשליטה עצמית מלאה ויתנהגו בשונה מהטבע המקורי שלהם. כנגדם עמד רבי יהונתן אייבשיץ, אשר טען בתוקף כי חתול נשאר תמיד חתול.
החליטו המלומדים להוכיח את צדקתם. הם ערכו משתה גדול שבמהלכו ייערך ניסוי שיוכיח את צדקתם. המוזמנים התיישבו על מקומותיהם וציפו לתחילת האירוע. והנה התרחשה הפתעה... למקום נכנסו כמה חתולים, לבושים בבגדי מלצרים, עם מגשי אוכל בידיהם. מסתבר שבמשך תקופה ארוכה אילפו את החתולים להיות מלצרים. שריקות "בראוו" ומחיאות כפיים נשמעו באולם.
ההוכחה הייתה מוחצת. כולם ראו כי אכן ניתן לאלף חתולים לשלוט בעצמם ולהפוך למלצרים חביבים. הם פנו אל רבי יהונתן אייבשיץ ואמרו: נו, מה תאמר עכשיו?
רבי יהונתן לא התרגש. הוא פתח קופסת טבק שהוכנה לכך מראש, וממנה קפץ עכבר שהחל לברוח מהחתולים. רק ראו החתולים את העכבר, זרקו את המגשים לרצפה וזינקו במרדף אחרי העכבר. בכך הראה כי חתול נשאר חתול.
לפעמים נדמה שאנחנו, בני האדם, דומים לחתולים מהסיפור. אנו נולדים עם יצר הרע, כמו שנאמר "יצר לב האדם רע מנעוריו", ועם טבע פראי, כמו שנאמר "עיר פרא אדם יוולד". עם השנים הולכים לבית הספר, לומדים תורה, מתבגרים ומאלפים את עצמנו. נראה שהשגנו שליטה עצמית מלאה. עד לרגע שהעכבר קופץ מקופסת הטבק, כלומר, עד לרגע שאנו נתקלים בפיתויים וניסיונות. הופ, פתאום שוכחים את כל מה שלמדנו ומאבדים שליטה[1].
----[1] דוגמה – דיאטה: אפשר לתת דוגמה מהתמודדות אנושית כמו דיאטה, שבה האדם נופל פעם אחר פעם, וממנה להשליך גם להתמודדות הדתית. נעסוק בדוגמה זו בתחילת פרק יד.