מסופר על החסיד הרב חיים משה אלפרוביץ ע"ה, שהיה פועל בניין פשוט במפעלי ים המלח. פעם הציעו לו עבודה שתהלום יותר את כישוריו. אולם הוא סירב להצעה, והסביר: כאשר אני סוחב אבנים, העבודה תופסת רק את הידיים, ואילו המחשבה פנויה לחשוב בדברי תורה; ואילו כאשר אני עסוק בעבודה משרדית, זה תופס גם את המחשבה, וזה מפריע לי לחשוב בדברי תורה באותה שעה.