אדמו"ר הזקן עצמו היווה המחשה לדברים שכתב כאן בתניא. כידוע המתנגדים הציקו לו רבות, והשיא היה כאשר הלשינו עליו וגרמו שייכנס לכלא. לאחר שיצא מן הכלא, אף הגיע בטעות לביתו של אחד המתנגדים, ונאלץ לשבת כמה שעות ולשמוע דברי חירוף על החסידים. לכאורה, מתבקש לחגוג את הניצחון ולנקום במתנגדים. אולם אדמו"ר הזקן פעל בצורה הפוכה. ראשית, בביתו של המתנגד הוא שתק ולא ענה לדברי החירוף, ואף לא נתן לחסידים לפגוע באותו אדם. שנית, מיד לאחר המאסר כתב איגרת המתחילה במילים "קטונתי מכל החסדים" (אגרת הקודש ב), ובה מזהיר את החסידים שלא לפגוע במתנגדים בשום צורה שהיא, "רק להשפיל רוחם וליבם... בנמיכות רוח, ומענה רך משיב חימה".