רבי אבא ישב בפתח העיר לוד. ראה אדם שהגיע מהדרך ונרדם על חתיכת עץ גדולה. לפתע התקרב אליו נחש ארסי, ואז נפל ענף על הנחש והרג אותו. כשהתעורר האיש, ראה את הנחש המת ומיד הזדקף. באותו רגע נפלה חתיכת העץ שעליה ישן לתהום. שאל רבי אבא: אמור מה מעשיך, שהרי ה' לא עשה לך שני ניסים לחינם? השיב האיש: כל ימיי אני מקפיד להתפייס ולמחול לכל מי שעושה לי רע. ואם לא הצלחתי להתפייס איתו, אינני הולך לישון עד שאמחול לו בלב שלם. ולא די לי בכך, אלא שמאותו יום והלאה אני משתדל לגמול טובה למי שעשה לי רעה. בכה רבי אבא ואמר: מעשיך גדולים יותר מיוסף הצדיק. יוסף גמל טובה תחת רעה רק לאחיו, שהיה עליו לרחם עליהם, ואילו אתה גומל טובה תחת רעה לכל אדם, גם למי שאינו בן משפחתך. ראוי אתה שה' יעשה לך נס כפול.