הסיפור הבא ממחיש את הרעיון שצריך לאבחן מאיפה מגיעים הקולות הפנימיים השונים: מספרים על הצדיק רבי נחום מצ'רנוביל, שהיה מחלק כספי צדקה לעניים. פעם עשיר גדול תרם סכום עצום של שלוש מאות מטבעות. יצא העשיר, ואחריו נכנס איש עני. האיש סיפר לצדיק כי עליו להכניס את בתו לחופה, ואין לו פרוטה אחת. "כמה כסף אתה צריך", התעניין הצדיק. "שלוש מאות מטבעות", השיב האיש בדמעות. חשב הצדיק כי זו השגחה פרטית. רק עכשיו קיבל תרומה גדולה של שלוש מאות מטבעות, והנה יהודי שזקוק לאותו סכום בדיוק. אם כן, ודאי שצריך לתת לו הכול. הוא כמעט נתן את הכסף, כשפתאום עלתה מחשבה אחרת. אולי עדיף לחלק את הסכום הגדול בין כמה עניים, וכך כמה משפחות ירוויחו, מאשר רק אדם אחד שיקבל את מלוא הסכום. הרהר הצדיק מה נכון יותר – לתת הכול לאדם אחד, או לחלק בין כמה אנשים (כדאי להעלות את העניין כשאלה לדיון, מה משתתפי השיעור חושבים, לתת הכול לאחד או לחלק לכמה)? בסוף שאל את עצמו: מאיפה מגיע הספק? מה מקור שתי הדיעות במחשבתי, איזו מהן מגיעה מהיצר הטוב ואיזו ממקום אחר? לשם כך בדק מה הייתה המחשבה הראשונה – לתת הכול לעני. המחשבה לחלק בין כמה אנשים הופיעה רק אחר כך. מזה הסיק כי המחשבה הראשונה היא זו שמגיעה מהיצר הטוב, ואילו המחשבה השניה אינה אלא עצת היצר הרע, שבא להפריע למעשה הטוב באמצעות תואנות 'מוסריות' שונות .