כידוע, בימים שקדמו להמצאת הרכב, היו אנשים נוסעים עם עגלה וסוסים. הכבישים לא היו ממש כבישים, אלא דרכי עפר. כאשר היה גשם, הדרכים היו מתמלאות בבוץ, ולפעמים הסוס והעגלה גם יחד היו שוקעים בבוץ מבלי יכולת להמשיך. מספרים על לילה חורפי אחד, לפני כשלוש מאות שנה. יושבים תלמידי הבעל שם טוב ולומדים תורה בתוך בית המדרש. בחוץ גשום וקר, אך בפנים תחושה של התעלות. אווירה של גן עדן. פתאום נכנס איוון העגלון הגוי, כולו מלא בבוץ. התלמידים הרימו את העיניים בהפתעה: מה עושה פה איוון העגלון? שמא החליט להצטרף לבית המדרש של הבעש"ט? טוב, איוון כנראה לא תכנן להצטרף לבית המדרש, אבל כפי שנראה בהמשך – הוא בהחלט הצליח להעביר לתלמידים שיעור חשוב מאוד. אומר איוון לתלמידים: העגלה והסוסים נתקעו בבוץ. תוכלו לעזור לחלץ אותם? בית המדרש היה חמים, הלימוד היה מתוק, הישיבה הייתה נוחה. לא התחשק להם לצאת עכשיו אל החושך הקפוא ולבוסס בבוץ, להרים איזושהי עגלה של איזה גוי. השיבו התלמידים: "מצטערים, אנו לא יכולים". איוון יצא מהמקום בבושת פנים. אך לפני שיצא אמר להם: "אתם יכולים, אתם רק לא רוצים" (וברוסית, כפי שהרבי סיפר: "מוז'ש, דא ניע חוצ'ש"). הבעל שם טוב לימד את התלמידים שכל התרחשות בעולם הזה היא בהשגחה פרטית, ואפשר ללמוד ממנה מסר בעבודת ה'. כאשר התלמידים שמעו את דבריו של איוון – "אתם יכולים, אתם רק לא רוצים" – הבינו שעליהם ללמוד מכאן מסר בעבודת ה'. פעמים רבות אדם אומר לעצמו "אני לא יכול", "אני לא מסוגל להתאפק" וכדומה. אומר לו איוון "אתה יכול", תמיד אתה יכול לשלוט על עצמך. הבעיה היא אחרת: "אתה לא רוצה".