רבי חנינא בן תרדיון היה אחד מעשרת הרוגי מלכות. מעבר לגדלותו בתורה, הוא לימד תורה תוך סכנת חיים, למרות שהרומאים אסרו זאת. כעת חוו את דעתכם: האם רבי חנינא ראוי לגן עדן? כמובן שכן. אולם הגמרא מספרת (עבודה זרה יח, א), שרבי חנינא שאל את רבי יוסי בן קסמא שאלה שנראית מוזרה: "האם אני ראוי לחיי העולם הבא"? רבי יוסי היה אמור לענות לו: "בוודאי, איזו שאלה". אך במקום זה רבי יוסי ענה עם שאלה שנראית מוזרה עוד יותר: "שמא מעשה בא לידך"? עשית בחיים שלך משהו טוב? ורבי חנינא שיתף פעולה עם השאלה ואמר: כן, פעם עשיתי מעשה מיוחד! בפורים החזקתי בארנק כסף שלי יחד עם כסף של צדקה, והכספים התערבבו. במקום שאנסה לחלק ביניהם ולחשב כמה מגיע לי, החלטתי לתת את כל הכסף לצדקה. אמר רבי יוסי: אם כן, מגיע לך עולם הבא, והלוואי שחלקי יהיה עם חלקך! מה פשר הדו-שיח התמוה הזה? מסביר אדמו"ר הזקן בספרו תורה אור, כי יש שני סוגי אנשים. יש אנשים סגורים שנוטים מטבעם להתרכז ולהצטמצם ("מרה שחורה"), ולכן נמשכים ללימוד (לאו דווקא לימוד תורה); ולעומתם יש אנשים שאוהבים מטבעים להתרחב ולהתפזר ("מרה לבנה"), ולכן נמשכים לתת צדקה. רבי חנינא התלבט האם העובדה שהוא לומד תורה נובעת מצד קבלת עול מלכות שמים טהורה, או שזה נובע מפני שהוא בטבעו אוהב לשבת וללמוד. אמר לו רבי יוסי: האם עשית פעם מעשה טוב המנוגד לטבע שלך? השיב רבי חנינא: כן, נתתי בפורים את כל הכסף לצדקה. אדם שאוהב בטבעו להיות מרוכז בלימוד, זהו טבע של צמצום המנוגד לפזרנות. מצד טבע הצמצום, היה צריך לשמור בקמצנות על כספו. נתינת הכסף לצדקה, מוכיחה שפעל בניגוד לטבע. הסכים רבי יוסי, שזו אכן הוכחה שרבי חנינא עובד את ה' באמת, ולא בגלל טבעו, ואם כן הוא ראוי לעולם הבא.