למדנו על אלו שהיו רגילים ללמוד כל דבר מאה פעמים, ונדרשו ללמוד מאה ואחת פעמים. הסיפור הבא מדבר על כמות גדולה יותר של פעמים. לא מאה ואחד, וגם לא מאה ושתיים, אלא ארבע מאות ושמונה מאות פעמים! הגמרא (עירובין נד, ב) מספרת על רבי פרידא, שהיה לו תלמיד קשה הבנה. אך רבי פרידא, למרות היותו חכם גדול, ישב ללמוד איתו את המשנה, והיה חוזר שוב ושוב על החומר ארבע מאות פעמים (!). רק אחרי ארבע מאות פעמים, היה התלמיד מבין. אם חשבנו שהגענו לשיא, ממשיכה הגמרא ומספרת: פעם בא אדם באמצע הלימוד, ורבי פרידא אמר לו שימתין מעט עד שיסיים את הלימוד. לאחר שסיים ללמוד עם התלמיד ארבע מאות פעמים, אמר התלמיד שהפעם לא הצליח להבין. מה קרה? בגלל שהרב אמר לאיש שעוד מעט יתפנה לשוחח איתו, התלמיד חשש כל רגע ורגע שרבי פרידא יפסיק את הלימוד וישוחח עם האיש, ולכן לא הצליח להתרכז בלימוד. לכאורה, הפעם התלמיד הגזים. כמה פעמים אפשר לחזור על אותו חומר? אך רבי פרידא לא רק שלא הקפיד על התלמיד, אלא קיבל את דבריו בסבלנות, ואמר: אם כן, אחזור איתך כעת מחדש על החומר עוד ארבע מאות פעמים. ואז, לאחר ארבע מאות פעמים נוספות – ובסך הכול שמונה מאות פעמים – התלמיד הצליח סוף סוף להבין את החומר. יצאה בת קול משמים ואמרה, שרבי פרידא יכול לבחור את אחת האפשרויות: או לחיות במשך ארבע מאות שנה, או שהוא וכל דורו יזכו לחיי העולם הבא. רבי פרידא בחר באפשרות השניה, לזכות את כל בני דורו, במקום להאריך ימים בעצמו. אמר הקב"ה: תנו לו זו וזו, את שני הדברים ביחד.