פעם התארח אדמו"ר הזקן בבית הארחה של אדם עשיר שהיה גומל חסדים לרוב. המארח זיהה כי מדובר באורח מיוחד, וביקש לשוחח עמו ביחידות. המארח העשיר שפך את ליבו וכה אמר: ברוך ה' יש לי הרבה כסף, ואני עושה הרבה חסדים. בניתי כאן בניין שכולו גמילות חסדים, ותפקידו לארח עניים ללא תשלום, כולל אכילה, שתיה ואף כסף להמשך המסע שלהם. מכל האזור מגיעים אנשים להתארח כאן, ומקבלים הכול בעין יפה. הבעיה היא, שאני מרגיש כי הכול שקר. המניעים שלי הם אינטרסנטיים בלבד. אני מחפש כבוד ותהילה, ומקבל הרגשה טובה כאשר יש לי פרסומת חיובית באזור, וכאשר כל העניים באים ומודים לו. אני מרגיש שלא אכפת לי באמת מהעניים, אלא הכול נועד כדי להגדיל את הגאווה שלי, ותו לא. השפיל העשיר את עיניו ואמר: רבי, לכן באתי לשאול את השאלה הבאה: כיון שהכול מתחיל ממניעים שקריים ולא אמיתיים, האם נכון שאסגור את המקום הזה ואפסיק לגמול חסדים?