מספרים על יתום ויתומה שעמדו להתחתן, והנה חיילים חטפו את החתן, ודרשו כופר בסכום עצום. רבי מענדל מויטבסק קרא לרבי לוי יצחק מברדיטשוב ולאדמו"ר הזקן, לאסוף כסף בבתי העיירה. אדמו"ר הזקן הסכים בתנאי שהוא יקבע למי ללכת ולמי לא ללכת. התנאי התקבל. בעיירה גר עשיר גדול, שנודע גם כקמצן גדול. האיש היה ידוע כמי שנותן אגורה שחוקה לכל מי שמבקש ממנו צדקה, ולא משנה מה המטרה ומה הסכום הנדרש. אנשים היו מסרבים להתבזות ולקבל את האגורה השחוקה, ובשלב מסוים הפסיקו לבוא אליו. הציע אדמו"ר הזקן שיתחילו לאסוף דווקא מביתו של אותו קמצן. שאר הצדיקים רצו לסרב, בנימוק שמדובר בקמצן ידוע. אולם אדמו"ר הזקן הזכיר את התנאי, והם ניאותו להיכנס. נכנסו לביתו, והוא קיבלם בכבוד גדול. סיפרו לו על החתן החטוף, ובדיוק לפי התחזיות המוקדמות, האיש פתח את הכספת והוציא להם את האגורה השחוקה. אלא שכאן התרחשה תפנית. במקום להחזיר את האגורה, לקח ממנו אדמו"ר הזקן את האגורה ואמר לו תודה רבה, שיזכה למצוות. יצאו הצדיקים מהבית, ואז רדף אחריהם הקמצן עם כמה אגורות ביד. שוב קיבל אדמו"ר הזקן את המטבעות ואמר תודה רבה. התחילו הצדיקים ללכת, ושוב רדף הקמצן והפעם בידו כמה מטבעות כסף. שוב קיבל אדמו"ר הזקן את המטבעות ואמר תודה רבה. כך קרה כמה וכמה פעמים, עד אשר בפעם העשירית נתן העשיר את כל הסכום הדרוש, שהיה סכום עצום. לאחר מכן הסביר אדמו"ר הזקן מדוע לקח את האגורה החלודה מידיו של הקמצן: ליבו של הקמצן היה סגור מבחינה רוחנית, וכיון שאף אחד לא הסכים לקחת ממנו את האגורה, לא היה מה שיפתח לו את הלב. ובמילים של התניא, האיש היה ברשות ליבו, ולכן לא היה מסוגל לתת . כאשר לקחתי ממנו את האגורה, עשיתי לו חור בלב, שגרם לאור האלוקי של המצוה להאיר בליבו. זה עודד אותו לתת יותר, ואז נעשה לו חור גדול יותר בלב; ואז נתן יותר, ויותר, עד שליבו נפתח לרווחה בזכות המצוה, וכך נתן את הסכום המלא.