היה ילד יהודי שמסיבות שונות גדל וחונך אצל גוי פריץ, ולא ידע שום דבר מיהדותו. כשבגר קצת, החליט הפריץ להמיר את דתו באופן רשמי, והכין סעודה גדולה לכבוד המאורע. בהיותו בטוח שהילד לא יתנגד לכך, הודיע לו הפריץ שביום מסויים ימירו את דתו. הילד החל לשאול למשמעות הדבר, והפריץ ענה לו: כלום! עד עתה קוראים לך פייביש – וכשימירו את דתך יקראו לך "איוואן". שאל הילד: מדוע אני נקרא "פייביש"? נאלץ הפריץ לספר לו, שהוא ילד יהודי. מששמע הילד שהוא ילד יהודי, לא הסכים שימירו את דתו, באומרו: אני נקרא "פייביש" – אשאר "פייביש"! לא הועילו הייסורים הרבים שייסר אותו הפריץ. פייביש מסר את נפשו על קידוש ה'. התבטאה על כך אשה יהודיה: ריבונו של עולם, אנחנו לא טעינו בך בכך שבחרנו בכך כאלוקינו, אבל גם אתה לא טעית בנו בכך שבחרת בנו כעמך. הנה אפילו פייביש, פושע ישראל, מסר את נפשו על קידוש ה' (משיעורים בספר התניא).