שיעורש"י: כך תמחו את עמלק ('תמחה את זכר עמלק', כי תצא כ"ה, י"ט)

על פי לקו"ש חי"ד, שיחה ב' לפרשת תצא | לא כל הפרטים שבשיחות מופיעים בדרשה, מומלץ לעיין במקור!

מדוע מצווה התורה להשמיד את בעלי החיים? • האם ניתן למחוק את עמלק מהזיכרון הלאומי? • ומי סחב אתון על הגב?

פתיחה

האומה הראשונה שאזרה אומץ והתחילה מלחמה עם בני ישראל לאחר יציאת מצרים היו העמלקים.

העולם כולו רעד מהעם היהודי, "חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אלי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען", אבל העמלקים יוצאים למלחמה.

עוד לפני שקיבלו בני ישראל את התורה, כבר באו העמלקים להילחם בישראל.

רש"י בחומש שמות מביא את המשל הידוע: "משל לאמבטיה רותחת, שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד, קפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה [-קירר] אותה בפני אחרים".

בפרשת השבוע אנו לומדים על הציווי להשמיד את זכר עמלק.

ר' איסר קרא בבקשה את הפסוק (דברים, פרק כה, פסוק יט):

וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֣יךָ ׀ לְ֠ךָ֠ מִכׇּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְהֹוָה־אֱ֠לֹהֶ֠יךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח׃

עם ישראל מצווה להשמיד את זכר עמלק, לאחר כניסתו לארץ.

בואו נראה את דברי הרש"י על הפסוק:

ר' זונדל, קרא בבקשה את הרש"י:

תמחה את זכר עמלק - מאיש ועד אשה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה (שמואל א, טו, ג). שלא יהא שם עמלק נזכר אפילו על הבהמה, לומר בהמה זו משל עמלק הייתה.

מה רש"י רוצה?

[לשמוע את הקהל]

על פניו נראה שרש"י רוצה לבאר כיצד מקיימים את המצוה, איך "מוחים את זכר עמלק", ובדבריו מפרט רש"י שמחיית עמלק היא על ידי השמדה קולקטיבית, ללא יוצאים מן הכלל, הן של בני האדם המשתייכים לעמלק, והן של בעלי החיים.

השאלה

כבר בחומש שמות, שם מתואר המפגש הראשון שבין עם ישראל לעמלקים מציינת התורה (שמות, יז, יד) "כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים". הפסוק שם כמעט זהה לפסוק בפרשתנו, אך שם רש"י מחריש ולא כותב דבר. כביכול הכל מובן, ושום דבר לא דורש הסבר.

אז מה קרה אם כן בפרשתנו? מדוע כשהפסוק 'שלנו' אומר "תמחה את זכר עמלק" רש"י נאלץ להסביר כיצד מוחים? מדוע הוא לא סומך על האינטליגנציה של הקורא שיידע מעצמו כיצד עושים זאת, בדיוק כשם שסמך עליו בחומש שמות?

הביאור

ההסבר לדברים כך הוא:

הציווי למחות את זכר עמלק הוא אתגר כלל לא פשוט, ובמחשבה ראשונה הוא רעיון לא ישים. הפירוש הפשוט ב"תמחה את זכר עמלק" הוא למחוק אותו מהזיכרון, למחוק אותו מהתודעה, לא לחשוב יותר על עמלק. הדרישה הזו היא דרישה מאוד קשה.

תבדקו את עצמכם: אם מישהו יבקש מאיתנו לא לחשוב על פיל ורוד במשך כמה דקות, המוח שלנו יהיה עסוק כל העת במחשבות על פילים ורודים...

ככל שהתורה תצווה עלינו לשכוח את עמלק מהזיכרון, זכרו יצוף שוב ושוב. ולכן לא מובן כלל: איך אפשר למחות את זכר עמלק?

על כך בא רש"י ומבהיר: מחיית עמלק אינה ביצוע "פורמט" ומחיקת כל הקבצים במוח המכילים את האותיות ע-מ-ל-ק, אלא השמדת כל הפריטים בעולם הנושאים את שמו של עמלק.

זו ההבהרה שבא רש"י להבהיר בדבריו – "מאיש ועד אישה, מעולל ועד יונק, משור ועד שה..".

ההבהרה הזו אינה רלוונטית כלל בחומש שמות. שם, הפסוק אינו ציווי, אלא הבטחה של הקב"ה "מחה אמחה", ועל הקב"ה אין שאלות. באם ירצה, הוא יוכל למחוק את עמלק גם מהתודעה האנושית, ולא רק להשמיד אותו.

ההוראה

בתורת החסידות עמלק מסמל את היצר הרע, הבא לקרר את האדם ולצננו מהתלהבות בעבודת ה', כפי שאומר הפסוק "אשר קרך בדרך", עמלק בא לקרר אותך, ולצנן את ההתלהבות והחשק לקיים מצוות.

התורה מצווה אותנו למחות את זכר עמלק, לגרש את הציניות והקרירות, ולקיים מצוות מתוך חום והתלהבות.

איך עושים זאת?

בקבלת עול מלכות שמים.

כשיהודי מחליט שהוא ממשיך ללמוד תורה ולקיים מצוות, גם כשקשה. גם כשנגמר לו ההתלהבות, והוא מסופק בתוכו האם הצעד הגדול שהוא עשה היה צעד נכון. או במקרה שהוא מקבל כתף קרה מהסביבה. הוא הולך בשבת לבית הכנסת, והאישה והילדים לא מבינים מה קרה לאבא – מה פתאום הוא החליט ללכת לבית הכנסת. הוא שם כיפה על הראש, והחברים לעבודה כבר מדברים על כך שהוא חזר בתשובה. והוא בשלו, ממשיך לקיים מצוות, זאת קבלת עול מלכות שמים.

עלינו להתמיד וללכת עם האמת עד הסוף. כך מבטיחה התורה שנמחה את זכר עמלק, נסלק את הלעג, הספקנות והציניות מחיינו, ונקיים תורה ומצוות בחום והתלהבות..

••

בנו של חכם זקן אחד לא רצה לצאת מהבית. הוא חשב שהוא מכוער, ופחד שכולם יצחקו עליו.

אמר החכם הזקן לבנו: "לעולם אל תהיה מושפע ממה שאנשים אומרים! בוא איתי מחר לשוק, ואני אוכיח לך שאני צודק."

למחרת, השכם בבוקר, קמו האב והבן וצאו לדרך. החכם הזקן רכב על גב האתון, ובנו צעד לצידו. מיד שהגיעו אל כיכר השוק, החלו האנשים שם להתלחש.

"תראו את האיש הזה," אמרו זה לזה, "אין בליבו רחמים! הוא נח לו על גב האתון ומניח לבנו המסכן ללכת ברגל."

אמר החכם לבנו: "שמעת מה שאמרו? זכור זאת היטב, ומחר נחזור שוב אל השוק."

למחרת הגיעו החכם ובנו אל כיכר השוק, אבל הפעם ישב הבן על גב האתון והזקן צעד לצידו. "תראו את הילד הזה, חוצפן שכמותו!" אמרו הפעם כל האנשים בשוק, "הוא יושב לו בשקט ובשלווה על גב הבהמה, בעוד אביו הזקן והמסכן נאלץ לגרור את רגליו בתוך האבק. כמה עצוב!"

"שמעת מה שהם אמרו?" אמר האב לבנו. "זכור זאת היטב, ומחר נשוב אל השוק."

ביום השלישי יצאו האב והבן מביתם אל השוק. הפעם הלכו שניהם על רגליהם והובילו בעקבותיהם את האתון. "תראו את המטומטמים האלה," לעגו להם מיד כל מי שהיו בשוק, "הם הולכים ברגל, כאילו שאינם יודעים שחמורים נועדו לרכיבה!"

"שמעת אותם, נכון?" אמר החכם לבנו, "זכור כל מילה, ומחר נשוב אל השוק".

למחרת, ביום הרביעי, רכבו שניהם – האב ובנו – על גב האתון.

בכניסה לכיכר לא יכלו האנשים לעצור את זעמם: "בושה וחרפה! תראו את שניהם! אין בהם טיפת רחמים על הבהמה האומללה שלהם! אנשים רעים!"

ביום החמישי הגיעו האב ובנו אל השוק, נושאים את האתון על גבם.

"טפשים!" התפוצצו הסוחרים בשוק מרב צחוק, "תראו אותם! סוחבים את האתון על גבם במקום לרכוב עליה!"

אז פנה החכם לבנו ואמר לו: "אתה רואה, בני, הנה ההוכחה שכל מה שתעשה בחיים, תמיד ימצאו אנשים שידברו נגדך. לכן לעולם אל תחשוש מפני דעותיהם של אנשים אחרים".