ישראל היה חנווני פשוט, שקיים מצוות אך לא ידע ללמוד תורה. פעם נסע לרבו, האדמו"ר הצמח צדק. הרבי אמר מאמר חסידות מעמיק, אך ר' ישראל לא הבין הרבה. הוא רק זכר שהרבי אמר כי אברהם אבינו היה נדיב בגופו, ממונו ונפשו, וכי בספר הבהיר נאמר: אמרה מידת החסד בפני הקב"ה, מיום שאברהם על הארץ לא הוצרכתי אני לעשות את מלאכתי. דהיינו שבגמילות החסד שלו, אברהם אבינו החליף את מידת החסד של אצילות. חזר ר' ישראל לביתו, ושינן לעצמו שוב ושוב את דברי הרבי. כשהלך לשוק, החליט להיכנס אל נחמן החנווני לבקש ממנו הלוואה. ישראל לא נזקק לכסף, ורק רצה לזכות את חברו במצוות גמילות חסדים, לאור דברי הרבי. בעקבותיו, גם נחמן ויוסף החנוונים נהגו בכל יום להלוות אחד לשני גמילות חסד. כשבא ר' ישראל החנווני שוב לעיירה ליובאוויטש, שאל הרבי ה'צמח צדק' את הגבאי שלו מיהו ישראל החנווני? כולם התפלאו, כיון שמדובר היה ביהודי פשוט ולא מפורסם. ביקש הרבי לשוחח עם ישראל ביחידות. בשיחה, שאל אותו מה סדר יומו. האיש פרט את סדר יומו השגרתי. המשיך הרבי ושאל: נו, וצדקה? השיב האיש שהוא עני ואין לו יכולת לתת צדקה. שאלו אותו הרבי שוב ושוב בנושא, עד שר' ישראל סיפר על ההתנהגות שלו בגמילות חסדים עם חבריו. לאחר מכן שאל רבי שמואל את אביו הרבי הצמח צדק: מה ראית על ר' ישראל? והשיב הרבי: ראיתי על ישראל החנווני עמוד אור של חסד דאצילות (אוצר סיפורי חב"ד ו, עמ' 168).