מספרים על המגיד ממעזריטש, שכל כולו היה קודש לה'. הוא קידש את גופו ברמה כה גבוהה, עד שלא עשה שום פעולה שאינה לצורך מצוה, מעין בחינת 'מרכבה' לשכינה. פעם אחת הושיט את ידו אחורה לצורך מצוה כלשהי, כמו נתינה צדקה וכדומה. בדרך כלל, אחרי שאנו מושיטים את היד אחורה, אנו מחזירים אותה קדימה. אבל אצל המגיד הדברים היו שונים – לאחר שסיים את המצוה, לא היה צורך של מצוה להחזיר את היד בחזרה. כיון שכך, היד נשארה מושטת לאחור במשך זמן. עד שעלה צורך של מצוה להחזיר את היד בחזרה, ואכן החזיר אותה.