על מעלת התורה דווקא בעולם הזה על פני העולמות העליונים, יעיד הסיפור הבא: במעמד הנחת אבן פינה לבית הרבי בעיירה ליובאוויטש, פנה אדמו"ר הצמח צדק לחסידים ושאל: אתם מעוניינים לשמוע מאמר חסידות או סיפור? הם הבינו שיש דברים בגו, וביקשו סיפור. סיפר הצמח צדק על אחד מחסידי הצדיק מרוז'ין שהשכיר ליהודי אחר בית מרזח. השוכר לא שילם, והמשכיר איים שיוציא אותו מהמקום. בצר לו, פנה השוכר אל הצדיק מרוז'ין, רבו של המשכיר, ותינה את מצבו. ביקש הצדיק מהמשכיר שיתן לשוכר ארכה, וכך עשה. חלף הזמן, ושוב לשוכר אין כסף לשלם. המשכיר שוב איים, והשוכר שוב פנה אל רבו של המשכיר, ורבו שוב ביקש ארכה נוספת. הפעם המשכיר לא הסכים, והוציא את השוכר מהמקום. לאחר שנפטר המשכיר, בבית הדין של מעלה התעורר דיון לגביו: מצד אחד הוא לא שמע לבקשת רבו, ומצד שני בדרך כלל נהג כשורה. ואז עלתה עליו סנגוריה, שבבית הדין של מעלה לא יודעים מהו כסף ולא מבינים את הקושי בהשגתו. לכן צריך להעביר את הדיון למי שכן מבין בכסף. הדיון הועבר לבית דינם של הבית יוסף והבית חדש, שהם כן היו בעולם הזה ואמורים להבין בכסף. אחד מהם רצה לחייב את המשכיר, אך עלתה הטענה ששניהם נפטרו לפני כ-300 שנה מהעולם הזה, ואומנם בעבר ידעו מהו כסף, אך כעת כבר שכחו. כיון שכך, הוחלט בשמים להעביר את הדיון לדיין שחי כעת בעולם הזה. סיים אדמו"ר הצמח צדק את הסיפור באומרו "ואני אומר שהוא זכאי, ומה אתם אומרים?". החסידים הבינו שהם שותפים כעת לדיון, וכולם השיבו "זכאי זכאי" (ע"פ ספר השיחות ה'תש"ד בלשון הקודש עמ' נד).