בתקופת מלחמת העולם השניה התגלתה תגלית מדעית מדהימה: אנרגיה גרעינית. התברר, כי בחיפוש אחר מקורות אנרגיה, אין צורך דווקא בדלק, גז, פיצוץ חומרי נפץ וכדומה. בתוך החומר עצמו, בתוך האטום, יש אנרגיה גרעינית עצומה. עלתה השאלה: איך מצליחים לשחרר את האנרגיה הזו מתוך האטום? בשנות המלחמה עבדו כמה מדענים, ביניהם אלברט איינשטיין, על 'פרויקט מנהטן' שעסק בפיתוח פצצה גרעינית. הם הצליחו לגלות את התהליכים הגורמים לביקוע האטום ושיחרור האנרגיה שלו. כך נוצרו הפצצות הגרעיניות הראשונות. בהמשך עלתה שאלה חדשה: האנרגיה הגרעינית היא אנרגיה עצומה, שבכוחה להחריב ערים שלמות. איך אפשר להשתמש באנרגיה העצומה הזו בצורה מרוסנת ומווסתת לצורכי שלום של החיים הרגילים? אחרי תהליך ארוך של פיתוח, הוקמו תחנות כוח גרעיניות. הן מפיקות אנרגיה גרעינית, ומעבירות אותה בצורה מווסתת באמצעות טרנספורמטורים מיוחדים לכל בית ובית, גם למכשירים חשמליים קטנטנים כמו טלפון ומנורה, מבלי שהם יתפוצצו מרוב אנרגיה. כך, האנרגיה העצומה הזו הפכה להיות שימושית בחיי היום-יום.