אל עשיר גדול שבנה ארמון יוקרתי, הגיע חבר וביקש לקנות את הארמון. העשיר התנגד. ביקש החבר לקנות חצי ארמון, אך גם בקשה זו נתקלה בהתנגדות. ניסה החבר לקנות לפחות חדר, אך בקשתו לא התקבלה. לבסוף, התחנן לבעל הארמון שיתן לו רק דבר קטן מאוד – לתקוע מסמר באחד הקירות, כדי לתלות את החליפה. ראה בעל הארמון שמדובר בבקשה קטנה מאוד, והסכים לה. הלה הגיע לארמון וצלצל בפעמון. שאל השומר מה רצונו, וענה שקיבל רשות לתקוע מסמר בקיר ולתלות חליפה. אחרי חצי שעה שוב צלצל, והפעם בא לקחת את החליפה. וכך חוזר חלילה. הדבר הוציא את בני הבית משלוותם. אמר בעל הארמון לחברו: קח חדר אחד בארמון עם כניסה צדדית, ותלה שם את החליפה, כדי שלא תצלצל בפעמון ותשגע את כולם. קיבל הלה את החדר, הביא אליו את כל בני משפחתו, והם הרעישו בבוקר ובלילה. קרא בעל הארמון לחברו: אתה יודע מה, קח קומה אחת בארמון וכך תוכל לשכן את בני המשפחה בלי לחץ. קיבל הלה את הקומה, הביא את כל החברים, והם הרעישו עוד יותר. אמר לו בעל הארמון: קח את כל הארמון הזה. אני אעבור למקום אחר, העיקר שנוכל לחיות בשקט... את המשל הזה סיפר המגיד מקוז'ניץ. הנמשל: יצר הרע מגיע אל האדם ורוצה לקנות את כל הארמון, אבל האדם מסרב. ואז הוא מבקש רק לתקוע מסמר קטן בארמון. האדם מתפתה להסכים, אבל אז הוא נותן ליצר הרע דריסת רגל, ובאופן הדרגתי זה גורר אותו יותר ויותר, לתת חדר, קומה, עד שכולו נופל בזרועותיו של היצר הרע, כדברי בן עזאי: "עברה גוררת עברה". לכן יש לברוח מכל עברה שהיא, כדי שלא לתת ליצר הרע לדפוק מסמר בתוכנו.