מספרים על יהודי שבחר להתארח בחג הפסח בעיר קוצק. לאחר תפילת ערבית, הלך האורח יחד עם המארח אל הבית. בדמיונו של האורח, ראה את ליל הסדר במלוא תפארתו, עם שירים, פירושים, אוכל טוב, וכמובן הרבה רוחניות והתלהבות. הרי "לא כל יום פסח"... כשהגיע לבית, שמע את המארח אומר לאשתו "הבה ונאכל את ארוחת הערב". האורח לא הצליח להבין: וכי ליל הסדר נקרא כאן בשם ארוחת ערב?! זו הרי בושה וחרפה! אולם כיון שהיה זר במקום, שתק ולא שאל דבר. ליל הסדר עבר בשלום, והאורח חזר לביתו עם סימן שאלה גדול. לקראת יום כיפור, החליט לנסוע שוב לקוצק. לעצמו חשב: לפחות יום כיפור יהיה שם משהו מיוחד במינו... אבל בליל יום כיפור, קרה דבר מוזר. האורח ציפה להתחלת "כל נדרי", עם כל ההתרגשות וההתעוררות הנלווית, אבל התפלא לראות כי הרב אומר לחזן "תתחיל בבקשה תפילת ערבית". לא התאפק האורח ושאל את המארח: תגיד לי, השתגעתם?! אתם לא מתביישים?! לליל הסדר אתם קוראים "ארוחת ערב" רגילה, ולתפילת כל נדרי אתם קוראים "תפילת ערבית" רגילה. היתכן?! [אפשר לעצור כאן את הסיפור ולשאול את המשתתפים מה לדעתם הסבר התופעה] השיב המארח בחיוך: פשוט מאוד! אנחנו מתייחסים לכל ארוחת ערב בחרדת קודש כמו ליל הסדר, ולכל תפילת ערבית אנו ניגשים בהתעוררות ודבקות כמו תפילת כל נדרי...