לא הרחק מהבעל שם טוב גר יהודי תלמיד חכם ועשיר גדול. הוא החל לסגף את עצמו בתעניות וגלגולי שלג זמן רב, והיה מתוסכל מהעובדה שאנשים נוסעים אל הבעש"ט ולא אליו, והרי גם הוא צדיק גדול. פעם החליט לנסוע אל הבעש"ט ולבחון את מעשיו. אמר לו הבעש"ט: בוא עמי. הלה חשב שהבעש"ט ישוחח איתו בסודות התורה, אבל הבעש"ט לקח אותו אל אורוות הסוסים. היו שם שני סוסים כחושים וזקנים. אמר הבעש"ט לאיש: ראה את הסוסים היקרים הללו. לסוס הזה יש גלגול שלג בחודשים טבת ושבט, בעת הקור הגדול, והוא גם צם ואינו אוכל מאומה, כי אינו יכול ללעוס שיבולת שועל מצד זקנותו. וסיים הבעש"ט: ובכל זאת עדיין הוא סוס! הפנים הלה את המסר, והפך לחסיד הבעש"ט.