יהודי נכנס ליחידות אל הרבי הרש"ב, וביקש ברכה בעניין רציני. השיב לו הרבי את התשובה הקשה ביותר שיכולה להיות: אינני יכול לעזור לך! כאשר יצא הלה מהיחידות, פרץ בבכי תמרורים. עבר שם אחיו של הרבי, רבי זלמן אהרן, ושאלו מדוע הוא בוכה? הלה סיפר את אשר אירע. נכנס הרז"א לרבי ושאל: מגיע אליך יהודי, ואתה אומר לו שאינך יכול לעזור לו עד שהלה בוכה בדמעות שליש. היתכן?! קרא הרבי הרש"ב לאותו יהודי, ואז בירכו, והברכה אכן התקיימה. לכאורה, אם היה יכול לברכו בתחילה, מדוע אמר שאינו יכול; ואם לא יכל, מדוע בירכו בסוף? מסביר הרבי (לקוטי שיחות טו, עמ' 122) שבפעם הראשונה שהלה נכנס, לא היה כלי ראוי לברכה. לכן נאמר לו שאי אפשר לעזור לו; רק לאחר שליבו נשבר, הוא השתנה ונעשה כלי מוכשר לברכת ה'.