פעם נסע המגיד ממעזריטש עם תלמידיו לנסיעה ארוכה. בבוקר עצרו להתפלל בפתח אכסניה מלאה בגויים שיכורים. אמר המגיד שהמקום לא מתאים לתפילה וחיפשו אכסניה אחרת. והנה, גם שאר האכסניות היו מלאות בגויים שיכורים. כשנהיה מאוחר, אמר המגיד שמוכרחים להיכנס לאכסניה הסמוכה ולהתפלל, ויהי מה. כשהחלו את התפילה, השיכורים הפריעו בצורה משמעותית, צעקו וקיללו. המגיד אמר שלא להתייחס אליהם. בהמשך התפילה, ההפרעות פסקו, עד שבשמונה עשרה היה שקט מוחלט. בסוף התפילה, הורה המגיד לומר לחיים ולנסוע בחזרה. בהזדמנות אחרת הסביר המגיד את פשר ההתרחשות: כשיהודי קם בבוקר, מפריעים לו כל מיני גויים שיכורים. אלו המחשבות הזרות. הוא מנסה להתחמק מהם, אך בסוף אין ברירה אלא להתחיל בתפילה ויהי מה. בהתחלה המחשבות מפריעות, אבל ככל שהתפילה מתקדמת, וזו תפילה בכוונה, הגויים מתמעטים. המחשבות מתמעטות, עד שמתבטלות לגמרי (מגדל עז עמ' קנג).