כאשר אדמו"ר הזקן החל לפרסם את תורת החסידות בליטא, הגיעו אליו להתלונן על החסידים. הטענה הייתה, שגם כאלו שאינם בדרגה רוחנית מתאימה, עושים את עצמם כאילו יש להם שייכות פנימית לאהבת ה'. אדמו"ר הזקן שמע את התלונה, והגיב: אם כן, יקויים בהם פסק המשנה: "מי שאינו עיוור, אינו חיגר ואינו פיסח, ועשה עצמו כאחד מהם – אינו מת מן הזקנה עד שייעשה כאחד מהם". כיון שהם עושים את עצמם כחסידים, הרי שלא ימותו עד שייעשו אכן חסידים באמת.