סיפר הרב אברהם העכט: בבחרותי, שלח אותי אדמו"ר הריי"ץ לפתוח ישיבה בוואסטער. כשהגעתי, יצאתי לעבוד כבר בבוקר יום ראשון, והתחלתי לדפוק בדלתות ולבקש ללמוד עם הילדים. הייתי לבוש בגדים יפים ומכובדים, כיאה לבחור אמריקאי... הדלת הראשונה שהקשתי בה, נפתחה ע"י אישה שחשבה כנראה שבאתי לאסוף כסף. היא הגיבה באומרה שלא אוספים כספים בימי ראשון וטרקה בפניי את הדלת. הטריקה נעשתה בחוזק רב וגרמה לי לבושה גדולה. בחור יפה תואר שכמוני, אמור לעבור השפלה שכזו?... כתבתי מכתב לאדמו"ר הריי"ץ עם כל הסיפור, וציינתי שאני מתבייש להמשיך לדפוק בדלתות. מענהו של הרבי לא איחר לבוא: "בושה שלא במקומה, יסודה מגסות הרוח" (ע"פ כפר חב"ד גיליון 852, ע' 74). כלומר: במקום לחשוב שהבושה באה מעדינות וצניעות, האמת היא שבאה מגסות הרוח. מתוך גאווה, לא היה לכבודו לעשות דברים שכאלו.