תלמידיו של המגיד ממעזריטש, האחים רבי פינחס ורבי שמואל הורביץ, ניגשו אל המגיד עם הגמרא, ושאלו: האומנם?! איך אפשר לקבל את הרעה בשמחה? המגיד לא השיב. לעיתים, במקום לענות בעצמו, היה שולח את השואלים אל פלוני אלמוני, כדי שילמדו מדרכיו ויקבלו תשובה. גם כאן אמר לתלמידיו: את התשובה תקבלו אצל רבי זושא. יצאו האחים למסע אל רבי זושא מאניפולי. כשהגיעו לעיירה, הפנו אותם התושבים אל צריף רעוע, ספק צריף ספק אוהל. האחים הגיעו למקום, ונדהמו למראה עיניהם. במקום שררה דלות נוראית. קירות עומדים ליפול, כמעט ואין רהיטים, ילדים עם בגדים קרועים ורעב שזועק מהעיניים. בתווך, נמצא רבי זושא, ופניו מאירות, הוא קורן משמחה. משל היה ביתו ארמון מפואר, הילדים לבושים בגדי מלכים, והמקום כולו הוד והדר. שאל רבי זושא את האחים: מה רצונכם? השיבו לו: המגיד שלח אותנו אליך כדי שתסביר איך אפשר לקבל ייסורים בשמחה. הם ציפו לשמוע מרבי זושא הסבר מלומד, אולי רעיון כלשהו מתורת הקבלה. אבל רבי זושא לא השיב שום תשובה. למרות זאת האחים הרגישו שלא יכולה להיות תשובה טובה יותר. אמר רבי זושא: ייסורים?! אני?! אינני מבין לשם מה נשלחתם אליי. והלוא מעולם לא סבלתי ייסורים!... שמעו האחים את דבריו, הסתכלו שוב בדלות הנוראה שיש בבית, וחזרו בחזרה לביתם. הם הרגישו שלא יכולה להיות תשובה טובה יותר מזו...