שיעורש"י: כל ישראל אחים ('והיה כי תבוא' - כי תבוא, כ"ו א')

ב"ה

מדוע לא נתחייבו ישראל במצוות ביכורים עד תום כיבוש וחלוקת ארץ ישראל? • מדוע לא רצה הקב"ה לגרש את גויי ארץ ישראל בפעם אחת? • וכיצד הצליח עו"ד אוסקר  גרוזנברג להפריך את עלילת הדם במשפט בייליס?

פתיחה

מצוות ביכורים היא אחת המצוות הכי מרגשות ומשמחות שיש.

חודשים רבים של עמל ויגיעה בשמש הקופחת באים אל קיצם. ההשקעה האינסופית בתחזוקה וניקיון, חרישה, זריעה, וטיפול תמידי בפירות הקטנטנים, והתפילות הרבות לבוא הגשם, הוכיחו את עצמם. יש יבול השנה!

לקראת חג השבועות קוטף בעל השדה את הפירות הנבחרים מהעצים, מעמיס על שכמו, ועולה לירושלים, כשפיו מלא רינה ותשבחות לה' על כל הטוב אשר גמלו.

המצווה הראשונה שאנו קוראים בפרשתנו היא מצוות ביכורים.

בוא נראה את הדברים מבפנים.

ר' איסר, קרא בבקשה את שני הפסוקים הראשונים בפרשה (דברים, כו, א):

וְהָיָה֙ כִּֽי־תָב֣וֹא אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ נַחֲלָ֑ה וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֥בְתָּ בָּֽהּ׃ וְלָקַחְתָּ֞ מֵרֵאשִׁ֣ית ׀ כׇּל־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר תָּבִ֧יא מֵֽאַרְצְךָ֛ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לָ֖ךְ וְשַׂמְתָּ֣ בַטֶּ֑נֶא וְהָֽלַכְתָּ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁ֤ר יִבְחַר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְשַׁכֵּ֥ן שְׁמ֖וֹ שָֽׁם׃

הקב"ה מצווה אותנו להביא ביכורים אל בית המקדש, לאחר שניכנס לארץ ישראל.

בואו נראה את דברי רש"י על הפסוק

ר' זונדל, קרא בבקשה את רש"י:

והיה כי תבוא וגו' וירשתה וישבת בה:

מגיד שלא נתחייבו בביכורים עד שכבשו את הארץ וחלקוה.

מה רש"י רוצה?

[לשמוע את הקהל]

על פניו נראה שרש"י בא להזכיר לנו שלא נצטוו עם ישראל על מצוות הביכורים בהיותם במדבר, אלא המתינו עד לאחר הכניסה לארץ.

יתירה מזו מדגיש רש"י: גם בארץ, לא נתנו ביכורים באופן מיידי, אלא רק לאחר כיבוש וחלוקת ארץ ישראל.

שאלה

לכאורה כל דברי רש"י מיותרים! כבר בפרשת שלח שבחומש במדבר כותב רש"י (טו, יח), שכל המצוות התלויות בארץ, לא נתחייבו בהן ישראל, אלא עד לאחר כיבוש וחלוקת ארץ ישראל.

אם כן, הדברים ברורים וידועים, ואין כל טעם לחזור עליהם שוב. מצוות ביכורים שווה לכל המצוות שנכתב בהן "כי תבוא", ואינה חלה אלא רק לאחר כיבוש וחלוקת ארץ ישראל.

מדוע אם כן חוזר רש"י על דברים שכבר כתב בפרשת שלח?

תשובה

בשביל להבין את חידושו של רש"י בפסוק עלינו להקדים  מעט היסטוריה:

מיד לאחר מתן תורה, כשהבטיח הקב"ה לעם ישראל בפרשת משפטים, שהוא יכניסם לארץ ישראל, אומר הקב"ה: מעט מעט אגרשנו מפניך, פן תרבה עליך חיית השדה.

הקב"ה לא רוצה לגרש את כל הגויים תושבי הארץ בבת אחת. כך, עלולים היו להיווצר אזורים בלתי מיושבים לפרק זמן ארוך, עד אשר תסתיים חלוקת ארץ ישראל לשבטים. שטחים שוממים אלו, היו נעשים לאזורי מחיה עבור חיות השדה, דבר שיהווה הפרעה בעתיד הקרוב, וימנע חיים תקינים מאותם יהודים שאזורים אלו נפלו בחלקם.

לכך, ציווה הקב"ה לכבוש את הארץ באיטיות, צעד אחר צעד, שטח אחר שטח. משך זמן הכיבוש והחלוקה לקחו ארבע עשרה שנים תמימות.

תיאורטית יכול היה להיווצר מצב, בו יהודי כבר עובד את אדמתו, חורש, זורע, קוצר, כבר 14 שנה, ואילו חברו הטוב, עדיין 'חי על מזוודות', וממתין בקוצר רוח לקבלת נחלה.

על פניו, בכל אותן שנות ביניים, מצווה היהודי שכבר חי תחת גפנו ותחת תאנתו, לקיים את כל המצוות התלויות בארץ. הוא כבר הגיע אל המנוחה, וכבר קוים בו הפסוק "והיה כי תבוא..".

כך הם הדברים ברובן של המצוות התלויות בארץ.

אמנם, במצוות ביכורים, רש"י מדייק בלשון הפסוק, שאומר "וירשתה וישבת בה". הפסוק לא מסתפק במילים "והיה כי תבוא", אלא מוסיף מילים נוספות – "וירשתה וישבת בה".

בדבריו, בא רש"י להבהיר כי שונה מצוות הביכורים משאר המצוות התלויות בארץ, ואין להביא ביכורים, אלא עד תום שנות הכיבוש והחלוקה במלואן, גם באם הוא עצמו, כבר מגדל פירות בנחלתו.

הוראה

מצוות ביכורים היא בעצם אמירת תודה לקב"ה, והכרת הטוב על כל הטוב שהעניק לנו הקב"ה בחסדו הגדול.

אי הבאת ביכורים במשך 14 שנים אלו, מלמדת אותנו כי שמחתו של יהודי לא יכולה להיות שלימה, כל עוד חברו לא יושב תחת גפנו ותחת תאנתו. ולכן, אינו מחויב בהבאת ביכורים ובאמירת תודה, עד תום כל שנות הכיבוש והחלוקה.

••

לפני כמאה שנה, בעיר קיוב שבאוקראינה, כמה ימים לפני חג הפסח, שיחקו ילדים בשדה ולפתע נתקלו בגופת נער מוטלת באחת המערות. ידי הנער המת היו קשורות מאחור ובגופו נמצאו סימני דקירות. עד מהרה התברר שזהו ילד בן 12 שנעלם מביתו כמה ימים קודם לכן. שונאי ישראל קפצו על ההזדמנות וטענו כי היהודים רצחו את הנער כדי לערב את דמו במצות. למעשה, עלילות דם כבר לפני מאה שנה היו דבר נדיר ביותר, אבל כאן השנאה התעוררה מחדש. מיד מצאו "אשם" יהודי בשם מנדל בייליס שהיה פועל בבית חרושת של לבנים. מאן- דהו טען שהוא ראה אותו באיזור רץ אחרי הילד וכו'.

מנדל בייליס נעצר לאלתר והחלה מהומה גדולה. הלוויתו ההמונית של הנער הפכה עד מהרה להפגנה אנטישמית ענקית, ובשעת הקבורה הופצו עלונים שקראו לחולל פרעות ביהודים ל"ע. כמרים אנטישמיים החלו להסית בכל הערים והעיירות שיהודים הורגים נוצרים כדי להשתמש בדמם לאפיית המצות וכו'. היה ברור שאילו בייליס יימצא אשם בהריגת הנער הרי שיתחוללו פוגרומים בכל רחבי רוסיה.

אדמו"ר הרש"ב נרתם להצלחת המשפט של בייליס. הוא רצה שאחד מעורכי הדין המפורסמים והמוכשרים ביותר ברוסיה, יהודי בשם אוסקר גרוזנברג, יקח על עצמו לייצג את מנדל בייליס ובעצם להגן בכך על כל העם היהודי. אולם גרוזנברג לא מיהר לקבל על עצמו את התפקיד התובעני. הרבי הרש"ב שלח אפוא את בנו, הריי"צ, ביחד עם חסיד נוסף אל גרוזנברג עם מכתב אישי ממנו שמבקש לקבל על עצמו את מלאכת הסנגוריה.

העו"ד קיבל אותם בכבוד גדול, אבל כשהם סיפרו לו שהם באו לכאן בשליחותו של האדמו"ר מליובאוויטש בנוגע לעלילת בייליס, ירדה עליו שתיקה עצובה, והוא אמר להם שהמצב קשה מאד. הם מסרו לו את מכתבו של הרבי והוא התרגש מאד. העו"ד קם והתהלך במשרדו הלוך ושוב טרוד במחשבתו ואז הוא אמר להם: "לבי היהודי – מיין אִידישע האַרץ – אומר לי אשר עלי לכנוס בדבר הסנגוריא בכל עזוז כוחי, אבל לעומתו שכלי הבריא אומר לי אשר היותי בין חברי הסנגוריא יכול לסכן את המצב הכללי, כי שר המשפטים יבחר גם בשופטים צוררי ישראל". בסופו של דבר, גרוזנברג קיבל על עצמו את התפקיד הקשה והתובעני.

רבה של העיר מוסקבה, הרב יעקב מזא"ה (שהיה ממשפחה חב"דית), לקח על עצמו ביחד עם צוות שלם של רבנים וחוקרים לעזור לעורך הדין להוכיח מהתלמוד ומהקבלה שליהודים אסור באיסור חמור להכניס לפה אפילו דם של בהמות וחיות, קל וחומר דם של אדם ח"ו. לעומתם, אנשי התביעה הביאו מומחים מטעמם שניסו להוכיח מהתלמוד את ההשקפה של יהודים על נוצרים וכו'.

התביעה הביאה, בין השאר, כומר קתולי מטשקנט בשם פראנייטיס שהיה מומחה לתלמוד ואמר שיש לו הוכחה ניצחת מהתלמוד מה "באמת" חושבים היהודים על הנוצרים. בגמרא במסכת יבמות (סא, א) כתוב בשם רשב"י על הפסוק ביחזקאל "אדם אתם" – "אתם קרויים אדם ואין עובדי כוכבים קרויים אדם". הכומר פנה אל השופט ואמר לו: אם היהודים לא מחשיבים אותנו לבני אדם – בטח הם יכולים גם לשחוט אותנו ולערב את דמנו במצות. הטענה הזאת התפרסמה מיד בכל רחבי העולם ואפילו המועצה הרבנית בראשות הרב מזא"ה ממוסקבה לא יכלו למצוא תשובה נאותה שמניחה את הדעת.

יום אחד קיבל הרב מזא"ה מכתב מאת ר' מאיר שפירא מלובלין שכותב שיש לו הסבר וביאור לגמרא הזאת שתניח גם את דעתו של השופט. הוא כתב שידוע של"מין המדבר" יש בתורה ארבעה שמות: אדם, איש, גבר, אנוש. (כמו שבאנגלית יש כמה שמות לאדםHuman being, Homo Sapiens, Man, Person).

ר' מאיר הוסיף במכתבו פרט מעניין: כל אחד מהשמות הללו מופיע גם בלשון יחיד וגם בלשון רבים: איש – אישים; אנוש – אנשים; גבר – גברים. רק המילה "אדם" אינה קיימת בלשון רבים, שהרי לא אומרים "אדמים".

המלה "אדם" – מסביר ר' מאיר שפירא – מסמלת שכולם באים מאדם אחד וכולם מרגישים חלק מאותו גוף. כל אחד מרגיש שהשני הוא חלק ממנו, בשר מבשרו, ואת זאת אנו מוצאים רק אצל בני העם היהודי שהם כולם "קומה שלמה" אחת. כאשר יהודי כמו מנדל בייליס מואשם ברצח – כל יהודי באשר הוא מרגיש כאילו הוא בעצמו יושב על ספסל הנאשמים.

אצל אומות אחרות לא מוצאים סולידריות כזאת: אזרח אמריקני לא יוצא מגדרו כשהוא שומע על אמריקני בסין שאין לו מה לאכול. אבל כשבאים ליהודי ומספרים לו שיש יהודי בסין שלא יכול לעשות פסח, הוא מיד מתעניין ושואל מה צריך לעשות כדי לעזור לאותו יהודי.

בסופו של דבר, בשנת תרד"ע, מנדל בייליס יצא זכאי במשפט וכל העם היהודי נשם לרווחה. את המושג הזה שכל האומה היא כמו אדם אחד, אנחנו מוצאים רק בעם היהודי ולכן "אתם קרויים אדם", השם אדם מבטא את הייחודיות של העם היהודי, אבל אין הכוונה חלילה שאומות העולם הם לא בני אדם.