דרשת הלכה: הלכות עירוב תבשילין

ב"ה

שאלות

מהו הטעם להכנת עירוב תבשילין? • האם מותר לבשל את צרכי השבת סמוך לחשיכה או חייב לבשל הכול בעוד היום טוב גדול? • זוג צעיר הישן בביתו, אך אוכל בבית ההורים, או משפחה המתארחת במלון שמדליקים נרות שבת ואינם מבשלים אוכל – האם צריכים לעשות עירוב תבשילין?

תשובות

מצוות עירוב תבשילין: כאשר חל יום טוב ביום שישי, כגון ראש השנה הבעל"ט שיחול בימים (חמישי ו)שישי, ורצוננו לבשל ביום טוב את כל צרכי השבת הבאה מיד אחרי היום טוב, תיקנו חכמים[1] לעשות יום קודם, בערב החג 'עירוב תבשילין'.

נוטלים כזית תבשיל (27 גרם) כמו בשר, דג או ביצה, וכן לוקחים לחם (לכתחילה) בכמות של 'ביצה' שהיא 57 גרם, מברכים ברכת 'על מצוות עירוב' ואומרים שבעירוב זה יהא מותר לנו לבשל, לאפות, להטמין ולהדליק את הנר ולעשות ביום טוב את כל צרכי ההכנה מיום טוב לשבת.

את התבשיל והלחם של העירוב, צריכים להחזיק בבית ולא לאוכלם עד שמסיימים את הכנת צרכי השבת בערב שבת. אמנם מי שאכל את העירוב קודם שהכין צרכי שבת, אסור לו להכין את צרכי השבת. וכן מי שלא עשה עירוב תבשילין כי שכח, הוא נחשב פושע ואינו יכול לבשל בחג את צרכי השבת (הפתרונות לכך נביא בהמשך).

טעם הכנת העירוב: בעיקרו של דבר, מן התורה מותר לבשל ביום טוב[2] את צרכי השבת שיבואו לאחריה - כל עוד עושה זאת בעוד היום גדול ויתכן שיבואו אורחים בתוך היום טוב ויזדקקו לאכול מן האוכל הזה, ולכן אין כאן הפרה של כבוד יום טוב, משום שיתכן ויאכלו מזה כבר ביום טוב עצמו[3].

כל זה מן התורה, אולם חכמים אסרו זאת אלא אם כן עושה תחילה עירוב תבשילין. האיסור נובע משני טעמים: ראשית, כבוד היום טוב[4]. שכן חכמים חששו שאם יכינו לכתחילה בחג עבור שבת, יבואו אנשים בחג אחר ויחשבו שמותר להכין בחג עבור יום חול. ולכן תיקנו עירוב תבשילין בערב חג, שעניינו הוא התחלת הכנת האוכל עבור השבת עוד לפני החג, וכך העירוב מזכיר לנו שאסור להתחיל לבשל בחג עבור שבת וכל שכן עבור החול, אלא רק להמשיך את ההכנות שהתחלנו מערב החג.

וזהו הלשון "עירוב תבשילין", שמערב ומחבר את צרכי השבת שנעשים בחג עם האוכל שהוכן כבר בערב החג וכך ההכנות בחג עצמו הם רק המשך למה שכבר התחיל בערב החג[5].

טעם נוסף נאמר בגמרא[6]: העירוב הוא משום כבוד השבת, כי חוששים שאדם ישכח ויאכל את כל האוכל בחג ולא יישאר לו מנה יפה לשבת ועל ידי שהוא מכין עירוב תבשילין בערב חג, הוא זוכר לברור ולהכין מנה יפה בשבת ולא יאכל הכול בחג. וזהו לשון עירוב תבשילין מלשון לערב ולחבר את צרכי החג עם השבת[7] שיזכור את השבת בחג ויברור מנה יפה לשבת[8].

מתי מכינים את האוכל עבור השבת: הפוסקים חולקים האם חייבים להכין את צרכי השבת בעוד היום טוב גדול, כדי שיהיה אפשר לטעום מכל תבשיל כזית לפני בין השמשות של כניסת השבת או אפשר לבשל גם סמוך לחשיכה.

שורש הדיון הוא בדברי הגמרא: רב חסדא סובר שמותר מהתורה להכין אוכל מחג לשבת[9], ורק חכמים הוסיפו והצריכו עירוב תבשילין ולכן כשעושה עירוב תבשילין מותר להכין בכל מקרה מחג לשבת. אולם רבה סובר שהתורה התירה לבשל מחג לשבת רק אם יכול ליהנות מזה בחג עצמו משום 'הואיל' והאוכל יהא ראוי לאורחים. ועל כך הוסיפו חכמים תנאי שצריך עירוב תבשילין.

נמצא כי לדעת רבה חייבים להכין את צרכי השבת באופן כזה שהאוכל יהיה ראוי לאכילה בעוד יום, ואם מכין סמוך לבין השמשות זה איסור דאורייתא. ואילו רב חסדא סובר שמהתורה מותר לבשל מחג לשבת ולכן כאשר עירב עירוב תבשילין כתקנת רבנן - מותר לבשל גם סמוך לחשיכה.

להלכה פסק המגן אברהם[10] כדעת רבה שחייבים להכין צרכי שבת שיהיו מוכנים כבר בעוד יום, וכך פסק רבנו הזקן[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Downloads/עירוב תבשילין.docx# ftn11|^[11]]]. ומביא המג"א ואחריו רבנו הזקן, את המנהג להתפלל מעריב מוקדם בליל שבת שחל במוצאי החג, וכך אנשים יהיו חייבים לסיים את ההכנות לשבת לפני שהם יוצאים לבית הכנסת, והאוכל יספיק להיות מוכן לפני בין השמשות.

ואם כן למעשה, צריך לשער בכל תבשיל כמה זמן לוקח להכינו באופן שיוכלו לאכול ממנו 'כזית' לפני בין-השמשות. וכן אם מבשלים או מחממים סירים, צריך לבדוק לפי גודלו שיספיק להתחמם ולהתבשל בעוד יום ויהיה חם באופן הראוי לאכילה ויהיה שהות לאכול ממנו לפחות 'כזית' קודם בין-השמשות. אך אם נמצאים כבר סמוך לשבת באופן שאי-אפשר ליהנות מאוכל זה בחג עצמו – אסור (מדאורייתא) לבשל.

מנגד, יש מהראשונים שסברו שהלכה כדעת רב חסדא שמדאורייתא מותר לבשל בחג גם סמוך לחשיכה. ופסק המשנה ברורה[12] אשר בשעת הדחק ניתן לבשל גם סמוך לחשיכה, וכך פסק בספר שמירת שבת כהלכתה[13] ובחזון עובדיה כתב שלכתחילה ישתדל להקדים לבשל בשעות המוקדמות של היום ואם נתעכב מחמת אונס רשאי להמשיך ולבשל גם סמוך לשקיעה[14].

•

אופן הכנת העירוב: עירוב תבשילין נעשה על ידי בעל הבית והוא פוטר את כל בני הבית ולכולם מותר לבשל ולהכין צרכי השבת בחג. וכן אורחים המתארחים בחג מותר להם לבשל ולהדליק נרות שבת בבית המארח כיוון שהם אוכלים ממאכליו והם 'סמוכים על שולחנו' בחג ונפטרים בעירוב שהוא עשה.

וכן מי ששוהה במלון ואוכל בחדר האוכל עם כל האורחים ואינו מדליק נרות בחדרו, יכול לסמוך לכתחילה על העירוב של בעל המלון.

ונפסק להלכה אשר 'גדול העיר'[15] כמו הרב המקומי מזכה את העירוב לכל אנשי העיר באמירת "בעירוב זה יהא מותר..לנו ולכל ישראל הדרים בעיר הזאת". המעלה בכך היא, שכך נפטרים בעירוב זה אלו שאינם יודעים לערב או שתכננו לערב ושכחו או נאנסו (וכן מי שטעה וחשב שמותר לסמוך על גדול העיר). וכן נפטרים בעירוב זה מי שבטעות אכל את עירובו קודם שסיים להכין צרכי שבת[16].

אבל הפושע שבכוונה לא עשה עירוב או שידע שצריך לעשות בעצמו עירוב ובכל זאת החליט לצאת ידי חובה בעירובו של גדול העיר – אסור לו לעשות צרכי שבת ואפילו בבית אחרים כי מבחינתו יום שבת הוא כיום חול וכשם שאסור להכין מחג לחול כך אסור לו להכין מחג לשבת[17].

[יתירה מכך ישנם פוסקים הסוברים שהיתר השכחה לסמוך על עירוב גדול העיר הוא רק אם שכח פעם אחת אבל השוכח פעם שניה שני חגים ברצף – הוא נחשב כפושע ואינו יוצא ידי חובה בעירובו של גדול העיר[18].]

במקרה כזה ישנם שני פתרונות כדי להכין בחג צרכי שבת:

א. יכול לתת במתנה את האוכל שלו למישהו אחר שכן עשה עירוב תבשילין[19] ואותו אחד יכין את האוכל ויתן לו (אבל בעל האוכל אינו יכול להיהפך לשליח של קונה האוכל ולבשל בעצמו אפילו בבית הקונה, כי הוא לא עשה עירוב ואסור לו לעשות שום דבר לצורך שבת). ומותר לבשל את האוכל בביתו של זה שלא עירב ואין צריך לקחת את האוכל לביתו של זה שעירב[20]. 

ב. אפשרות נוספת היא להרבות לצורך החג. כלומר כאשר מבשל את האוכל המיועד לסעודת צהרי החג, יוסיף לסיר עוד אוכל עבור השבת וכך האוכל של השבת והאוכל של החג יתבשלו ביחד בסיר אחד, ולאחר מכן יוציא מהסיר את האוכל של החג וישאיר את הסיר על האש עבור השבת.

טעם היתר זה הוא כי מותר לבשל לצורך החג, וכאשר מתבשל הרבה אוכל בסיר – האוכל יוצא יותר טעים ומשובח, ונמצא שתוספת האוכל בסיר היא לצורך 'אוכל נפש' של יום טוב כי היא משבחת את האוכל של החג[21]. וכל זה הוא בתנאי שאינו אומר במפורש בפה שמוסיף לצורך שבת. 

זוג צעיר שאינם מבשלים בביתם ורק מדליקים נרות שבת - האם עליהם לעשות עירוב תבשילין: בעניין הדלקת נרות נחלקו הראשונים האם זה חלק מצרכי שבת וצריכים לעשות על כך עירוב תבשילין או שאין צורך. הרמב"ם סובר שהדלקת נרות אינה צריכה עירוב, וגם מי שלא עירב יכול להדליק נרות שבת כדרכו, ומטעם זה גם לא צריך להזכיר באמירת 'בדין' את הדלקת הנרות.

אבל הרא"ש סובר שגם הדלקת נרות צריכה עירוב, ומי שלא עירב אינו יכול להדליק נרות, ומטעם זה באמירת 'בדין' מזכירים במפורש את הדלקת הנר. ויתירה מכך, מי שעירב ולא הזכיר את הדלקת הנרות באמירת 'בדין' אינו יכול להדליק נרות בביתו. ומנמק רבנו הזקן שחייבים להזכיר את הדלקת הנר בעירוב "כי [אדרבה], יותר ראוי לאסור ההטמנה והדלקת הנר מיו"ט לשבת משאר כל המלאכות, לפי שבשעת עשייתן ניכר שעשה שלא לצורך יו"ט, שאין דרך האדם להטמין חמין לבו ביום אלא לצורך מחר, וכן אין דרך בני האדם להדליק נר מבעוד יום אלא בערב שבת לצורך ליל שבת. לפיכך כשמניח עירוב תבשילין צריך לפרט מלאכות אלו יותר משאר מלאכות שהן נכללים בו למעבד כל צרכנא".

להלכה פסק השולחן ערוך[22] שיכול להדליק נרות. אבל המג"א ורבנו הזקן סוברים שיקנה את הנרות למישהו אחר וההוא ידליק את הנר (והאישה רק תברך על ההדלקה[[:קובץ:///C:/Users/משתמש/Downloads/עירוב תבשילין.docx# ftn23|^[23]]]). או שידליק בעצמו רק נר אחד שיאכל לאורו. וכך פסק במשנה ברורה[24] להחמיר להדליק נר אחד או להקנות הנר לאחר.

ונפקא מינה בכל זה למתארחים במלון ומדליקים נרות בחדר שלהם ואוכלים בחדר האוכל יחד עם כולם, וכן זוג שישן בביתו ומדליק נרות שבת בביתו ורק הולך להתארח אצל ההורים לסעודה, שלפי הדעה הראשונה אינם צריכים לעשות עירוב תבשילין רק בשביל הדלקת הנרות בחדרם. וכך כתב בחזון עובדיה[25] שלא יעשו עירוב ואם עושים – לא יברכו אלא רק יאמרו 'בדין..לאדלוקי שרגא'. אמנם מדברי רבנו הזקן נראה כאמור שצריכים לעשות עירוב עם ברכה אפילו רק לצורך הדלקת נרות[26].

האם עירוב תבשילין מתיר שאר הכנות לשבת: מחלוקת נוספת ישנה באחרונים, האם עירוב תבשילין פוטר את כל ההכנות לשבת או רק צרכי אכילה: המג"א ורבנו הזקן סוברים שרק צרכי אכילה נפטרים בעירוב, ולדעתם שטיפת כלים והבאת צרכי הסעודה מהמחסן היא בכלל צרכי אכילה ומותרת בחג לכבוד שבת אם עירב. אבל לגלול ספר תורה לקריאה של שבת (או להציע את המיטות לכבוד שבת), דבר זה אסור ואינו ניתר על ידי עירוב תבשילין.

ולדעה הזו, אישה שחל ליל טבילתה בליל שבת, יכולה להתחיל את ההכנות לטבילה רק לאחר צאת הכוכבים.

אבל רבי עקיבא איגר סובר שכל צרכי השבת נכללים באמירת "למעבד כל צרכנא מיום טוב לשבת" ומותר לעשות הכל וכן פסק בחזון עובדיה[27] ופוסקים נוספים. ----[1] טור ושולחן ערוך או"ח סימן תקכז.

[2] ההלכה היא אשר צרכי החג מותר להכין אותם בחג כי הם מלאכת 'אוכל נפש' (כלומר, בפסוקי התורה המצווים על שמירת החגים (בפרשת אמור ופרשת פנחס) נאמר "כל מלאכת עבודה לא תעשו", ומאידך בפרשת בא אומרת התורה "אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם", ומכאן למדו חכמים שכל מלאכה שאינה נעשית באכילה או שתיה היא 'מלאכת עבודה' ואסור לעשותה בחג, אבל מלאכה הנעשית באוכל היא מלאכת 'אוכל נפש' (מלשון הפסוק "אשר יאכל לכל נפש") והיא מותרת מהתורה, וחכמים נתנו גם במלאכות אלו הגבלות מסוימות. ראה שוע"ר תחילת הלכות יום טוב. אבל אסור מדאורייתא להכין בחג אוכל לצורך החול או השבת, ושתי סיבות נאמרו לכך: א. שיטת רב חסדא (פסחים מו ע"ב) שהמבשל לצורך החול לוקה משום "לא תעשה כל מלאכה" היינו שהבישול לצורך החול אינו צורך אוכל נפש ליום טוב ואם כן הוא בכלל 'מלאכת עבודה'. ב. רבה סובר שאסור להכין משבת לחול מדאורייתא כי נאמר בתורה בפרשת המן "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" ומכאן שלסעודות השבת והחג צריכים להכין בערב החג או השבת ואין החג או השבת מכינים לחול וכן אינם מכינים זה לזה, וכל ההיתר מדאורייתא לבשל בחג הוא רק באופן שיוכל ליהנות מהאוכל בעוד יום וזה אומרים 'הואיל והאוכל ראוי לאורחים בו ביום לכן אין כאן הכנה מחג לחול אלא שחכמים אסרו לבשל כך והתירו לצורך שבת עם עירוב תבשילין, כבפנים (ראה תוס' בסוגיה זו בביצה ב ע"ב ופסחים מו ע"ב).

[3] שיטת רבנו הזקן בתחילת סימן תקג ותחילת סימן תקכז שההיתר לבשל בחג אף שכוונתו ליהנות מהאוכל אחרי החג, הוא כי הלכה כרבה (פסחים מו ע"ב) שאומרים 'הואיל' ויתכן שיבואו אורחים. אמנם יש הפוסקים כרב חסדא שאין אומרים 'הואיל', ומיו"ט לחול אסור לבשל מדאורייתא גם אם יתכן שיבואו אורחים, ומיו"ט לשבת מותר כי זה בכלל מלאכת אוכל נפש.

[4] ביצה טו ע"ב.

[5] רמ"א תחילת סימן תקכז.

[6] רבנו הזקן גם מביא טעם זה, אבל בשו"ע וברמ"א משמע שסוברים להלכה רק את הטעם הראשון וכך למדו רוב הפוסקים, וראה שער הציון סז.

[7] ראב"ד פ"ו מהלכות יו"ט ה"ב.

[8] ושתי נפק"מ נאמרו בין הטעמים: א. האם יכול להניח את העירוב כמה ימים לפני החג או שחייבים להניחו דווקא בערב החג: לטעם רבא משום כבוד שבת, צריך להניח דווקא בערב החג כדי שנזכור לברור בערב החג מנה יפה לשבת. אבל לטעם רב אשי משום כבוד יום טוב, הרי בעצם עשיית העירוב אנו זוכרים ומכניסים לראש ששונה השבת מהחול ורק צרכי שבת שהתחלנו בהם בערב החג, מותר להמשיך לעשותם בחג, ואילו צרכי החול אסור להמשיך לעשותם בחג. ותזכורת זו אינה חייבת להיות בערב חג ממש אלא יכולה להיות כמה ימים קודם החג. ב. האם אפשר להניח עירוב עבור הרבה חגים כגון בקביעות זנה זו בחו"ל שגם ראש השנה וגם סוכות וסמח"ת חלים בחמישי ושישי וצריך עירוב תבשילין בכל חג. לדעת רבא שהעירוב הוא משום כבוד שבת שיברור מנה יפה לשבת, צריך עירוב מחדש בכל חג. לדעת רב אשי משום תזכורת לכבוד החג, אפשר לשים עירוב אחד עבור כמה חגים (ובלבד שבעת הנחת העירוב התנה שיהא לכל החגים הבאים וכן האוכל לא מתקלקל אלא קיים וראוי לאכילה בכל חג).

ולמעשה פוסק רבנו הזקן (תקכז ס"ב) שצריך לעשות את העירוב בערב החג עצמו וכל חג צריך עירוב לעצמו, ואם עשה כמה ימים לפני החג או שהתנה שהעירוב יהיה עבור כל החגים הבאים - יעשה בערב חג עירוב שני ובלי ברכה.

ובשו"ע סי"ד פסק גם כן שלכתחילה צריך לעשות עירוב בכל ערב יו"ט ודווקא בערב יו"ט, ואם עשה לפני ערב יו"ט – יחזור ויערב בערב יו"ט בלי ברכה. וראה בשער הציון סז מהאחרונים שכתבו שהמחבר אינו חושש לדברי רבא כי הלכה כרב אשי נגד רבא, אלא החמיר כדעת רבנו נתנאל בכל בו הסובר שזמן ע"ת הוא בערב חג דווקא.

[9] ומבאר רש"י שטעמו הוא ששבת וחג הם כקדושה אחת והמשך אחד ולכן חג מכין לשבת והבישול בחג נחשב כמלאכת אוכל נפש לצורך החג.

[10] תחילת סימן תקכז.

[11] שוע"ר תקג ס"ח

[12] סימן תקכז ביאור הלכה הראשון.

[13] פרק ב אות יד.

[14] חזו"ע יום טוב עמוד רעח.

[15] ויש להעיר ששיטת רבנו הזקן בסידור היא שכל אחד עושה עירוב כגדול העיר, ואכמ"ל בטעם הדבר.

[16] שוע"ר סי"ד.

[17] שוע"ר סכ"ח.

[18] חזון עובדיה עמוד רצא.

[19] וקונה האוכל יכניס את האוכל לביתו ויקנה במשיכה או יגביה טפח בביתו של המוכר.

[20] שו"ע ס"כ ושוע"ר סכ"ח.

[21] ולכן מותר להרבות בסיר גם לאחר שנתן את הסיר על האש, כי התוספת עצמה היא לצורך יו"ט. אמנם כאשר ממלא מים לצורך שבת, צריך למלאות את המים קודם העמדה על האש ואז ההיתר הוא מכוח שכל המלאכה נעשתה בפעם אחת ולא ריבה במלאכה לצורך החול. והטעם הוא כי במים אין הבדל אם יש הרבה מים או קצת ותוספת המים אינה משביחה את המים שצריך עבור החג. וראה בשוע"ר סימן תקג ס"ד-ה.

[22] סי"ט שהביא דעה זו בסתם ודעת המחמירים ב'יש אוסרים'.

[23] ע"פ סימן רסג סי"א

[24] סקנ"ה.

[25] יום טוב עמוד רעז.

[26] כן פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל, כי כך עולה מדברי רבנו שלא הזכיר כלל את דעת המתירים להדליק בלי עירוב אלא רק כתב שהדלקת נרות שווה לבישול ואדרבה יותר ראוי לאסור הדלקה מבישול ואם לא הזכיר הדלקה ב'בדין' אינו יכול להדליק אלא רק לתת מתנה את הנרות. ומשמע שהדלקת נרות קובעת חיוב עירוב לעצמו ולכן אפשר לברך עליו. ויש להוסיף עוד, אשר לשיטת רבנו טעמו של רבא משום כבוד שבת הוא גם כן נפסק להלכה, ועל ידי שעושה עירוב הוא זוכר את השבת ומתכונן אליה.

(אמנם לטעם רב אשי משום כבוד יו"ט, יש לדון האם נאמר שחייב בעירוב כי יתכן שירצה בתוך החג לעזור בהכנת צרכי השבת וזה מותר לו רק אם עשה עירוב תבשילין, או שנאמר שמאחר והעזרה היא בבית ההורים והם מתארחים שם לאכילה – הרי הם טפלים לבעל הבית בתוך ביתו ומותרים לעזור גם אם לא עשו עירוב תבשילין. וילע"ע.)

[27] יום טוב עמוד שב.