מסופר על אדמו"ר הזקן, כי נהג לצטט לעיתים תכופות את הפסוק "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי", ולומר מתוך דבקות עצומה "אינני רוצה מאומה, אינני רוצה את הגן עדן שלך, אינני רוצה את העולם הבא שלך, אני רוצה רק אותך בעצמך". כלומר, הוא לא רוצה לקבל שום דבר, שום אינטרס טוב ככל שיהיה כמו גן עדן ועולם הבא, אלא אך ורק לדבוק בה' עצמו. בדרך כלל, דברים אלו נחשבים כשיא של דבקות, ולכאורה לא יכול להיות משהו גבוה יותר. מצד שני, מסופר על אדמו"ר הזקן, שבאמצע יום כיפור פשט את טליתו ועזב את התפילה בבית הכנסת. התברר כי הלך לקצה העיירה לעזור ליולדת, לבשל לה אוכל ולהסיק את החימום בבית וכדומה. והסביר, שכאשר יש פיקוח נפש, "מצוה בגדול" לעשות מה שצריך כדי לעזור.
הסבר הדברים
בדברי אדמו"ר הזקן "אני רוצה רק אותך" עדיין אין התבטלות מוחלטת, שכן אחרי הכול עדיין זה "אני רוצה". ההתבטלות המוחלטת לרצון ה', באה לידי ביטוי בסיפור עם היולדת, שבו פעל בניגוד מוחלט לרצונו האישי ועשה את רצון ה'. ובמילים אחרות: הדבקות של "אני רוצה אותך" היא דבקות מצד הנשמה, ואילו העזרה ליולדת היא דבקות שמצד המצוות.