הוא היה אדם עשיר שעשה הרבה חסדים. אבל גלגל מסתובב בעולם, ויום אחד ירד מנכסיו והפך לבעל חוב. בצר לו נסע אל מורו ורבו, אל אדמו"ר הזקן. שטח החסיד את צערו בפני רבו, ופירט באריכות את מצבו הקשה. הוא היה גדוש בתלונות על הקב"ה: "למה זה מגיע לי", "מה עשיתי" וכדומה. ניכר היה כי האיש שקוע בצרכיו האישיים, ולא מצליח לצאת מזה. כשסיים את דבריו, ציפה לקבל ברכה שיחזור להיות עשיר. אבל אם נעצור לרגע ונחשוב על המקרה, לא בטוח שהייעוד שלו להמשיך להיות עשיר. יתכן שהגיע הזמן שמשמים הוא צריך למלא תפקיד אחר בעולם. אבל האיש לא היה פנוי לחשוב על כך. אדמו"ר הזקן היה בדביקות משך זמן, ואז אמר לו את המשפט הבא: "אתה חושב מה אתה רוצה, אבל שכחת לחשוב בשביל מה צריכים אותך"... שמע האיש, והתעלף. הוא קלט שהיה שקוע בעצמו יתר על המידה, ולא חשב בכלל מה רצון ה'. הוא יצא מהחדר, עשה חשבון נפש ומבטו על החיים השתנה.